אחורה פנה – הגב ועמוד השדרה בשבילי ישראל

ופרצת ימה וקדמה

כל טיול בטבע או נסיעה בכביש מחייבים אותנו להתמצא במרחב ולדעת מה נמצא מלפנינו ומה מאחרינו, מה מימין ומה משמאל, או במילים אחרות: להכיר את ארבע רוחות השמים.

בשפה הרווחת מי שיש לו חוש כיוון בריא ניחן ב"אוריינטציה" ואילו מי שהולך לאיבוד הוא זה "שאיבד את הצפון". שני הביטויים הללו משקפים שתי תקופות היסטוריות בהגדרת הכיוונים במרחב.
פעם, בעבר העתיק, היתה זריחת השמש המדד העיקרי להתמצאות ולכן כיוון המזרח היה מקודש וחשוב. המזרח היה הפנים, מה שעומד ממול. לכן מי שהיה הולך מזרחה (=האוריינט) הוא בעצם בעל אוריינטציה. לפי אותו הגיון נקרא המזרח בשפת התנ"ך "קדם" שנמצא קדימה לעומת המערב שנמצא מאחור, בגב. זאת הסיבה שבשפת המקרא ים המלח שבמזרח מכונה "הים הקדמוני" השוכן קדימה,במזרח. לעומת זאת הים התיכון שנמצא במערב מכונה "הים האחרון", הים שנמצא מאחור. כיום עם השימוש במצפן המגנטי אנו רואים בצפון דווקא את הכיוון הקדמי כאשר מאחורי גבנו יהיה הדרום.

ימי קדם ואחרית הימים

גם לציר הזמן יש פנים וגב. בתפיסה המודרנית העתיד נמצא קדימה ואילו העבר אחורה. בעיני האדם הקדום ההיפך הוא הנכון: העבר נמצא קדימה מול העיניים כי הוא כבר התרחש ונגלה ולכן העבר מכונה "ימי קדם" לעומת העתיד שהינו מוסתר וטרם מופיע ולכן כביכול נמצא מאחורי הגב. "אחרית הימים" הם הימים הטמונים בעתיד ועדיין לא מופיעים ממולנו אלא מוסתרים מאחור.

גב אל גב

האגדה מספרת על אדם וחוה שתחילה נבראו דבוקים גב אל גב: "… בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון דיפרוספון (דו פרצופי) בראו ונסרו ועשהו גביים, גב לכאן וגב לכאן" (בראשית רבה, פרשה ח). רק לאחר תהליך הנסירה הופרדו שני הגופים ויכלו מצד אחד לראות זה את זה ולהסתכל ישר בפנים ומצד שני להפנות את הגב ולהתעלם או לברוח. למעשה ברגע הנסירה נוצרה בעולם האפשרות למערכת יחסים שלפעמים נותנת גב ומגבה את הזולת ולפעמים מפנה לו גב ומתעלמת.

וראית את אחוריי

אין דבר יותר מעליב ממצב בו מישהו מפנה לעברך את הגב. אנו מכירים מצבים כאלה בחיינו ואפילו משה רבנו חווה זאת על בשרו מצידו של ,לא אחר, אלוהים.

משה, אבי הנביאים, נחשב בתורה כמי שהגיע למפגש האינטימי ביותר עם אלוהים. נאמר שהוא נפגש עימו פנים אל פנים וקיבל ממנו תורה על הר סיני. אבל לפחות במקום אחד בתורה מתואר כי אלוהים דווקא הפנה למשה את הגב ולא הסכים לגלות את פניו.

כ וַיֹּאמֶר, לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת-פָּנָי: כִּי לֹא-יִרְאַנִי הָאָדָם, וָחָי. כא וַיֹּאמֶר ה' הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי; וְנִצַּבְתָּ, עַל-הַצּוּר. כב וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי, וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר; וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ, עַד-עָבְרִי. כג וַהֲסִרֹתִי, אֶת-כַּפִּי, וְרָאִיתָ, אֶת-אֲחֹרָי; וּפָנַי, לֹא יֵרָאוּ. (שמות לג)

אלוהים מסתיר את פניו ומגלה למשה את צידו האחורי בלבד. אלוהים למעשה מפנה לו את הגב. מן הסתם היה בכך תסכול עמוק למשה אבל חשוב לזכור שלפעמים הסתרה אינה נובעת מהתעלמות אלא דווקא מרצון לתת מרחב פעולה חופשי יותר. כמו אבא המתרחק קצת מילדו הקטן כדי שיגדל בכוחות עצמו אולי גם אלוהים מפנה לעיתים את גבו להשאיר ביד האדם את כוחו האוטונומי.

לתת גב

כשם שהגב עלול להצביע על הפניית עורף והתעלמות כך עשוי הגב דווקא לתמוך ולעזור. הגב מאפשר לשאת משאות כבדים ויכול לתמוך בזולת הזקוק לסיוע. הגב הוא עוגן ומשענת.

במפת ארץ ישראל נוכל למצוא את אזור "גב ההר" שמתייחס לאזור ההררי ממזרח לקו פרשת המים עד לבקעת הירדן. כיום זהו שטח מעבר לקו הירוק הפוליטי בו מצויות מספר התנחלויות יהודיות.

בהיבט הגיאוגרפי ישובים אלו מצויים בגבו של ההר אבל מבחינה מדינית ובטחונית אין ספק שבעיני המתיישבים שם זהו גם גב ההר במובן זה שהינם נותנים תמיכה והגנה בטחונית ליושבים ממערב. וכמובן דעה זו נמצאת במוקד הויכוח בחברה הישראלית.

עמוד השדרה ושדרות

אזור ההר במרכז ארץ ישראל מכונה גם "שדרת ההר" ושוב חוזר מוטיב גופני של עמוד השדרה המהווה את מרכזו של הגב.
אחת מהשדרות האהובות עלי הן שדרות רוטשילד שבתל אביב. השדרה בנויה כקו ישר ארוך ומזכירה את עמוד השדרה ומבחינה תרבותית היא מאפשרת להתרווח, להנות ולזקוף קומה.
גם העיר שדרות שבנגב המערבי מגלמת בשמה את השדרה (על שם שדרות אקליפטוסים שניטעו שם) אבל כעיירת פיתוח בפריפריה של מדינת ישראל היא בצורה נוספת מזכירה לנו שהיא כמו הרבה ישובים בפריפריה נמצאים לא מעט אי שם מאחור מבחינה תרבותית וכלכלית. מה שנמצא מאחורי הגב יישאר בחצר האחורית אם לא יוקדשו מספיק משאבים וכוחות.

הישבן – ויחנו בתחת

גם הישבן הוא חלק בלתי נפרד מהצד האחורי של הגוף הממוקם בחלקו התחתון, ומכאן שמו אחוריים. חשיפת הישבן בציבור אינה מקובלת ונחשבת מעשה לא תרבותי שמבטא השפלה. לא לחינם נחוש בכל חשיפה שכזו גם מבוכה.
העיתונאי ג'קי לוי תיאר פעם את המבוכה והשעשוע שעולים בקרב שומעי קריאת התורה בבית הכנסת במהלך פרשת מסעי. פרשה זו מתארת את תחנות הנדודים של בני ישראל במדבר. אחד הפסוקים הוא: "וַיִּסְעוּ מִמַּקְהֵלֹת וַיַּחֲנוּ בְּתָחַת". כן זהו שם של מקום שכיום בהחלט מעלה חיוך. כל זה רק מעיד שיש לנו קושי לקבל את החלקים האחוריים והנמוכים שבגופנו.

אולי המסר הגדול של הטור הוא שעלינו לקבל כל צד וחלק בגופנו ובחיינו. הצד האחורי של הגוף מזמין אותנו להיזכר בתופעות שאנחנו לרוב נעדיף להדחיק ולהסתיר מאחורי גבנו. בדיוק כמו הישבן, הגב ועמוד השדרה שהגוף לא יכול בלעדיהם כך גם חשוב לתת מבט לכל מה שבחרנו בחיים להזיז אחורה.

מאחל לכולנו חיבור עמוק של גוף ונפש בשבילים ובחיים.