אירועים מצחיקים בשבילי ישראל
ההסטוריה של ארץ ישראל רצופה אירועים דרמטיים וסיפורים לא פשוטים אבל חשוב לזכור גם את האירועים המשעשעים ומלאי הצחוק שהתגלו במקומות שונים בישראל. תקראו. יהיה מצחיק 🙂
בדיחה מספרת על משה רבנו שביקש לבשר לבני ישראל על הארץ המובטחת. בהיותו מגמגם הוא התחיל להגיד באיטיות את שמה של הארץ: ק….נ… וכולם צועקים: כנען????? מה שלא ידעו שמשה בכלל התכוון להגיד קנדה.. אבל מאז אנחנו נמצאים דווקא כאן בישראל 🙂
הבדיחה הזו כמובן לא מסופרת בתנ"ך עצמו אשר ממעט בהומור אבל מעניין לבדוק דווקא אלו סיטואציות משעשעות מבצבצות בין דפיו והיכן התרחשו ברחבי הארץ.
מחבואים בגן עדן
משחק הילדים הקלאסי שמילא לא מעט שעות בילדותנו הוא כמובן: מחבואים. אפילו מבוגרים אוהבים להסתיר את פניהם מול תינוק קטן ואז להציץ ולעשות קוקווו … פעולה כה פשוטה של הסתרה וגילוי גורמת צחוק ומשלבת השתטות קלילה. מסתבר שמשחק המחבואים היה גם כנראה האירוע המשעשע הראשון בתולדות התנ"ך. עם אכילת הפרי האסור בגן עדן הבינו אדם וחוה שהם ערומים והתחבאו בין עצי הגן בעוד אלוהים בתפקיד המחפש: "וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי ה' אֱלֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן. וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים אֶל-הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה".
השימוש במשחק המחבואים היה אמצעי רטורי כדי לגרום לאדם להודות באשמה ולשאת באחריות. מסתבר בדיעבד שלמשחק הזה היו השלכות דרמטיות על גורל האנושות כולה ולעיתים נדמה כאילו משחק המחבואים הזה בין אדם ואלוהים נמשך כל הזמן. סביר להניח שהתפאורה הטבעית של גן עדן נמצאת באזור הסהר הפורה סביב עיראק של ימינו אבל יש מחכמינו שזיהו את פתח הגן כאן ממש בקירבת בית שאן.
האם בית שאן היא המקום בו הומצא המשחק המשעשע הראשון בעולם?
יצחק אבינו וקליפת הבננה בנגב
את השורש צ.ח.ק אנחנו מוצאים בדמותו של יצחק אבינו אך הכוונה היא יותר לגיחוך וספקנות מאשר הומור בריא. כשנודע לשרה מהמלאך כי היא תהיה בהריון לאברהם היא לא האמינה למשמע אוזניה וצחקה צחוק של פקפוק: "וַתֹּאמֶר שָׂרָה–צְחֹק, עָשָׂה לִי אֱלֹהִים: כָּל-הַשֹּׁמֵעַ, יִצְחַק-לִי" גם חייו של יצחק עצמו לא היו מלאי חדוה וכמעט מצא עצמו נעקד על ידי אביו. אבל למרות הכל ניתן למצוא לגביו הומור מוסתר.
כך כשרבקה פוגשת את יצחק בדייט הראשון שלהם היא רואה אותו מרחוק ופשוט מחליקה ונופלת מהגמל. "וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת-עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא אֶת-יִצְחָק; וַתִּפֹּל, מֵעַל הַגָּמָל (בראשית כד) . במונחים של היום היינו מתארים זאת כאילו רבקה החליקה על קליפת בננה מרוב התרגשות, מה שמעורר כמובן צחוק בקרב המסתכלים. מי יודע, אולי שם באזור הנגב חווה יצחק סוף סוף צחוק מתגלגל אמיתי.
דוד המלך מרים כוס לחיים
לפעמים קשה לנו לצחוק ולהיפתח ואז שילוב של כוס יין וטיפת אלכוהול יכולים לעזור. גם בפורים יש מנהג שתיה כדת וכדין כדי לאפשר לנו להשתטות. אחד מהאזורים הרוויים בכרמי יין הוא שפלת יהודה וחבל שורק. באזור זה חיו בקירבה צמודה בזמן התנ"ך גם פלישתים חובבי משתאות וגם עבריים מגדלי כרמים. שמשון השופט היה חד את חידותיו בזמן המשתה בעוד הוא כנזיר מתאפק מכל טיפת יין ועיר שלמה בשם גת נקראה לכבודה של גת היין, המתקן החקלאי בו דרכו את הענבים. כיום מזוהה העיר הקדומה בתל צפית הסמוכה ליער חרובית בשפלת יהודה. שרידי העיר הפלישתית נמצאו ואפשר לדמיין איך משם בדיוק יצא גוליית המפורסם להכות בדוד ואיך לעיר הזו בדיוק גם נמלט דוד מציפורניו של שאול הרודף אותו.
מסתבר שדוד נקלע למצוקה כה קשה עד שנאלץ לערוק לגת אל תוך קווי האוייב בכדי להציל את נפשו. הוא מתחזה לשיכור, שוטה ומשוגע "וַיְשַׁנּוֹ אֶת-טַעְמוֹ בְּעֵינֵיהֶם, וַיִּתְהֹלֵל בְּיָדָם; וַיְתָו עַל-דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר, וַיּוֹרֶד רִירוֹ אֶל-זְקָנוֹ. וַיֹּאמֶר אָכִישׁ, אֶל-עֲבָדָיו: הִנֵּה תִרְאוּ אִישׁ מִשְׁתַּגֵּעַ, לָמָּה תָּבִיאוּ אֹתוֹ אֵלָי" וכך השטות והשכרות הצילה למעשה את חייו. אם אתם מטיילים באזור קרית גת או גבעות השפלה הרימו כוס יין לחיים וזיכרו כי אפילו לשגעון יש תפקיד לפעמים..
הבדיחה של אליהו בכרמל
גם אזור הצפון מזמין אותנו להכיר משהו מההומור התנכ"י המתמקד במאבק הדתי והפוליטי בין העמים השונים שחיו כאן. משורר התהילים כותב בלעג כנגד הפסילים של עובדי האלילים:"פֶּה לָהֶם – וְלֹא יְדַבֵּרוּ, עֵינַיִם לָהֶם – וְלֹא יִרְאוּ! אָזְנַיִם לָהֶם – וְלֹא יִשְׁמָעוּ, אַף לָהֶם – וְלֹא יְרִיחוּן!" (תהילים קטו).
גם בימינו נמצא את הציניות והדמגוגיה ככלי ניגוח העושה שימוש בצחוק כדי לנצח בויכוח. ההצגה הגדולה ביותר בנושא המאבק נגד האלילות בכנען נעשתה על ידי אליהו הנביא על הר הכרמל. שם נערכה התחרות המפורסמת בה כל צד הקים מזבח וביקש מאלוהיו להוריד גשם.
הסיפור מתאר בשעשוע את נביאי הבעל: "וַיִּקְחוּ אֶת הַפָּר אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם, וַיַּעֲשׂוּ. וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם הַבַּעַל מֵהַבֹּקֶר וְעַד הַצָּהֳרַיִם לֵאמֹר: 'הַבַּעַל עֲנֵנוּ!' – וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה…וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר: "קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל! כִּי אֱלֹהִים הוּא כִּי שִׂיחַ וְכִי-שִׂיג לוֹ וְכִי-דֶרֶךְ לוֹ..אוּלַי יָשֵׁן הוּא, וְיִקָץ?!" (מלכים א', יח).
אז ימלא שחוק פינו
הרבה שנים חלפו מאז התנ"ך. היהדות שהתגבשה מאז פיתחה הומור משל עצמה. בספרות התלמוד נמצא אפילו את אלוהים בעצמו צוחק ומחייך. אולי החיים הלא פשוטים בגולה עשו את שלהם. עם הופעת התנועה הציונית והחילוניות המתפשטת הפך ההומור לכלי משחרר, לעיתים גס ולעיתים חריף ובריא. בדיחות ישראליות, הצגות משעשעות ומופעי סטנדאפ הן חלק מהנוף החברתי שלנו. ואולי על כך ניבא משורר התהילים בעצמו: "בְּשׁוּב ה' אֶת-שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים. אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק, פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה" (קכ"ו).
