דוד מלך ישראל – תחנות בחייו של המלך דוד

בבית לחם יהודה

חומת בטון עצומה מפרידה כיום בין פאתי ירושלים לעיר בית לחם. העיר שמונה 30,000 נפש, רובם מוסלמים, היא חלק מהרשות הפלסטינית ולא ניתן עבור הישראלי הממוצע לבקר בה. קיברה של רחל אימנו הפך שמורת טבע יהודית בצל החומות. לתוככי העיר נוהרים בעיקר צליינים נוצרים כדי לחזות במקום לידתו של ישו המונצח בכנסיית המולד. אבל אלפי שנים אחורה היינו מוצאים בשדות התבואה של בית לחם את רות המואביה שביקשה לחסות תחת כנפי העם העברי. כמה דורות קדימה ונגלה שמהאשה הנוכריה יוצא דוד בן ישי בית הלחמי, אותו מלך שגם המשיח הנוצרי מבקש זיקה אליו.

אבל דוד מעולם לא הוצג ככליל השלמות והטוהר. להיפך, כששמואל הנביא בא לבית לחם לחפש מלך חדש תחת שאול הוא רואה את צעיר הבנים, דוד, "וְהוּא אַדְמוֹנִי, עִם-יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי" (שמ"א, טז) האם היה ג'ינג'י או שמא צבע פניו היה מלא אדמומיות וחיוניות? האגדה מספרת שהצבע האדום היה כה בולט בגופו כפועל יוצא מלידה בחטא. האדום מסמל תשוקה ויצריות. ומהו החטא? חטאו של ישי אביו שבשעת זיווגו הירהר בתשוקה על שפחתו. דוד לא נולד מושלם והוא אכן מתגלה כאדם מלא יצר ותעוזה. בהמשך חייו נראה כיצד הוא נופל וחוטא פעם אחר פעם אך מעלתו היתה ביכולת להודות בטעות ולשוב בתשובה. רק אדם כזה יכול להיות גם מלך. רק מי שמזרעו של זה שמודה, שבט יהודה, שמכיר בחולשתו ולוקח אחריות.

גולי גוליית בעמק האלה

דוד הקטן הלך וגדל. כצעיר הבנים הוא נקלע למלחמה בין הפלשתים יושבי מישור החוף לבין העברים שוכני ההר. בתחילה הוא נשלח למשימות חיזוק בעורף. לבסוף הוא מגיע אל שדה הקרב בכבודו ובעצמו ומביא לעולם את המיתוס הידוע של "דוד מול גוליית". אפילו להקת כוורת העניקה בדרכה המשעשעת את הכבוד הראוי ותיארה בשיר כיצד דוד פוגע לגוליית בול בפוני. הנער הקטן והצנום אך מלא האמונה והרוח מנצח את הענק הפיזי. המקרא ממקם את הקרב הגורלי מבחינה גיאוגרפית. הפלשתים חונים "בין שוכה ובין עזקה" והעברים בעמק האלה. נסיעה על כביש 38 מכיוון בית שמש בואכה קרית גת תביא אתכם בדיוק לתל עזקה, אותו אתר המזוהה כמקום הקרב. הטיפוס על התל מלווה בשלטי פסוקים הלקוחים מסיפור הקרב ואפשר לדמיין כיצד העליה במדרגות התל אל הפסגה היא גם מטאפורה לעלייתו של דוד הקטן אל המלוכה הגדולה המחכה לו בפינה.