האדם והטבע – השתלשלות רוחנית היסטורית

מנדודים להתיישבות

רק לפני כ-10,000 שנה החל המין האנושי להתקבץ בחברות גדולות יותר, להתיישב באזורים מוגדרים, לפתח חקלאות ולביית בעלי חיים. המהפכה הזו היא ראשית יצירת מניפולציה שיטתית על הטבע הסובב. חיות ואדמות הופכות לאובייקטים במקום ליצורים חיים שווים. כדי לזכות בברכת האדמה ובשפע תוצרי החי והצומח נזקק האדם לפנייה לאלים השולטים, כל אחד בתחום התמחותו, ולפולחן ריצוי עבורם. דבר זה התבטא ביצירה של ערים, שכלול טכניקות מלאכה והתמסדות של דתות פולתאיסטיות (מרובות אלים) כדי לגבש מנגנון יעיל של שליטה בטבע. שלב המעבר אל רעיון המונותאיזם והפצתו המיסיונרית כדת בלעדית (בנצרות החל ממאה 4 ובאיסלאם ממאה 7) הוא למעשה המשך התייעלות מנגנון השליטה והתאמתו לעולם אנושי מפותח שבא בקשרי יבשות שונות ומודע יותר ויותר לאחדות המין האנושי.

האדם החושב-מידי

השלב המכריע ביותר בהוצאת האדם מן הטבע החל עם המהפכה המדעית-פילוסופית בראשית המאה ה-18 שדנה את האדם כקטגוריה מיוחדת ועצמאית אל מול טבע דומם המשמש מושא לחקירה וניסוי. תוצאותיה של המהפכה מתממשות במהפכה התעשייתית ואחריה הטכנולוגית שהגיעה לרמות שיא של ניצול ויישום חומרי הגלם בטבע בעזרת ייצור המוני (מכונות וסרט-נע) שמטרתו הברורה היא יצירת רווח והון ללא התחשבות בסובב. אולם הסובב זועק את דברו בהתחממות גלובלית, בזיהום מים, אויר ואדמה, בחיסול יערות ושטחים ללא הכרה ונוצרת ההבנה שאנו כורתים את העץ עליו אנו עומדים. יש עלייה במודעות להרס האקולוגי וליחסים העדינים הנצחיים שקיימים בין אדם וטבע.