אף ישראלי – החוטם בגוף ובארץ ישראל
איבר אחד בולט "תקוע" לנו בפנים ומשפיע על המראה החיצוני שלנו: האף.
מי לא עמד מול המראה והתמודד בשלב כלשהו בחייו עם השאלה הדרמטית: האם האף שלי יפה?
מלבד הצד החיצוני יש לאף תפקידים חשובים בגוף בתחומי הנשימה, הריח ועוד. הנה כמה מהתובנות שעולות משיטוט ברחבי ישראל בעקבות האף. והעיקר אל תשכחו לא להרים את האף…
חוטם הכרמל והרי ישראל
הר הכרמל הוא רכס הררי ארוך שנקודות ציון בולטות בו זכו לשמות מטפוריים בהשראת הגוף הביולוגי. חלקו הצפוני הנושק לים התיכון קרוי "ראש כרמל" והקוד-קוד הפונה לעמק יזרעאל זכה לשם "קרן כרמל" ואילו החלק הדרומי ביותר שהוא גם הנמוך מכולם קיבל את התואר: "חוטם הכרמל". זאת מפני שלמתבונן מרחוק נראה המצוק כצורת אף בולטת בפניו של ההר.
למיטב ידיעתי חוטם הכרמל הוא המקום היחידי בארץ שזכה לכלול בשמו את ה"חוטם" למרות שהאמת היא שכל הר הוא למעשה בליטה בפניה של הארץ, כל הר הוא סוג של חוטם בצורות מגוונות במכלול הפנים של כדור הארץ.
פני הארץ הם פניך
אני זוכר את היום בו מיששתי את פניי וברגע אחד הבנתי שהטופוגרפיה של ארץ ישראל מקבילה לפני השטח של הפרצוף האנושי: המצח השטוח התגלה לי כמישור, האף המתרומם כגבעה בולטת והר, ואילו הפה הפעור כבקעה עמוקה ושקועה.
אלו הם שלושת חלקי הנוף הארצישראלי ממערב למזרח, ואין ספק שכמו האף שמופיע כבליטה גדולה על פני סביבתו כך הררי ישראל בכלל הם המקבילה של האף. לא לחינם נקרא האף בשם "חוטם" (בלשון חז"ל) כי הוא מותיר "חותם" מפאת גודלו.
"חוטם הכרמל" שהזכרנו הוא דוגמה יפה לכך ומכיוון שיש באף גם זוג נחיריים מהווה הכרמל דוגמה מדויקת במיוחד הודות למערות האף הרבות שמבצבצות בו, מערות ששימשו כבר מימי האדם הקדמון ומושכות אליהן מטיילים רבים עד עצם היום הזה.
חוש הריח
מריח והרחהלבד הפן האסטטי יש כמובן לאף חלק חשוב בתפקודי הגוף. החוש המיוחד לאף הוא חוש הריח שמשמש אותנו מידי שעה ויום.
ושוב נגלה שדווקא בשמורת חוטם הכרמל ממוקמים גני הנדיב בחסות הברון רוטשילד שם יש גן ריחות לרווחת עיוורים וכבדי ראייה שחוש הריח שלהם מפותח במיוחד. מדובר בגן צמחי תבלין שמאפשר למוגבלי ראייה ללכת עקב בצד גודל תוך התמקדות בהרחת שלל ניחוחות של צמחים.
פולחן הריח
חוש הריח הוא מצד אחד מהחושים הרוחניים והמופשטים ביותר ומצד שני משפיע מאוד מבחינה פיזית בכל תחום חומרי כמו משיכה מינית, תשוקה לאוכל ורגישות כללית לסביבה.
גם בתרבות העברית הקדומה ייחסו משקל רב לחוש הריח בפולחן הדתי ואנו מוצאים את חשיבות הקטרת הקטורת בתנ"ך, בנצרות ובדתות אסיה. הדבר משתקף יפה במקומות גיאוגרפיים בארץ שזכו לשמות הקשורים לריח.
מעלה לבונה וקטורת הסמים
בתקופת השופטים התנ"כית, לפני שנתקדשה ירושלים, שימשה העיר שילה כמרכז הרוחני הלאומי ובה ניצב משכן אליו עולים לרגל שלוש פעמים בשנה.
פולחן הקורבנות לווה תמיד גם בהקטרת עשן קטורת עשויה 11 סמי צמחים. בין מרכיבי סממני הקטורת הידועים: הציפורן, המור והלבונה. מצמח הלבונה הופק אחד מהבשמים היקרים בעולם העתיק ואזכורה במקורות מספר רב של פעמים מעיד על שכיחותה בטקסי הריחות במשכן.
את שילה הקדומה זיהו הארכאולוגים צפונית לעיר אריאל, בירת השומרון. אם יוצאים מאריאל לכיוון שילה חולפים על פני הישוב היהודי מעלה לבונה הסמוך לכפר הערבי לובן. שני אלה משמרים עד היום את השם העתיק של צמח הלבונה שגודלה בעמקים לטובת פולחן הריח המיסטי.
ריחות יריחו
עם התקדשותה של ירושלים בימי המלך דוד עבר הפולחן להר המורייה בירושלים הסמוכה למדבר יהודה. גם שם המשיך פולחן סממני הקטורת על מזבח קטורת מיוחד עם ענני עשן סמיך. אומרים שריח הקטורת היה כה חזק עד שיצא מגבולות ירושלים והגיע עד לאפם של תושבי העיר יריחו. עד כדי כך היה הריח דומיננטי שיש האומרים כי מקור שמה של יריחו הוא בריח העז. גם אם נשמע הדבר מוגזם אין ספק שמסביב ליריחו ניטעו שדות של עצי בשמים המשמשים לריח ויתכן שאלה אכן נתנו למקום את שמו.
לנשום עמוק (מהאף) ולהירגע
תפקידו הנוסף של האף הוא בפעולת הנשימה. למרות שאספקת החמצן לגוף יכולה להגיע דרך נשימה מהפה הרי שנשימה איכותית ובריאה היא דווקא דרך האף.
נשימת האף היא מאוזנת יותר וגם מאפשרת לאוויר לעבור סינון וויסות טמפרטורה. אבל מה שעוד מעניין בנשימת הנחיריים הוא שחיצוניות האף משקפת רגש פנימי, בעיקר כשמדובר באנרגיה קשה של כעס ו"חרון אף".
את הקשר שבין זעם לבין אף אנו מוצאים במקרא ביחס לאלוהים עצמו. האל מרבה לכעוס על מעשיהם הרעים של בני האדם ומבקש להעניש אותם. המטפורה התנ"כית לכך משתמשת בדימוי של אף המעלה עשן ("עלה עשן באפו") ובעיקר בביטוי "חרון אף". (מפרש רש"י: "כן דרך הכועס יוצא עשן מנחיריו… וזהו כל לשון חרון אף, שהאף נוחר ומעלה הבל" – פירושו לשמואל ב כב).
כולנו מכירים את התופעה של התרחבות הנחיריים וצבעם המאדים המלווה לביטויי כעס. האף משמש כמדד לביטויי לחץ נפשי, סטרס ותחושות כעס. זו הסיבה שאצל הנביאים יום אחרית הימים מתואר כ"יום חרון אף ה' (ישעיהו יג,13) ולעיתים פשוט בתמצות "יום אף ה'" (צפניה ב,2). כלומר האף עצמו הוא מלה נרדפת לכעס.
חרון אף בסדום ועמורה
בסמוך לבריכות האידוי של מפעלי ים המלח בקצה הדרומי של ים המלח מתרומם לו הר סדום, הר של מלח דחוס הקרוי על שמה של עיר תנ"כית מעוררת זעם וחרון אף. סדום הייתה ידועה כעיר של רוע ואגואיזם ההופכת טוב לרע ורע לטוב. מעשי סדום הפכו בשפה המודרנית לדוגמאות נוראיות שרווחו באותה עיר קדומה (וגם המונח ניאוף בהקשר המיני התפרש במקורות כמעשה המעורר אף וחימה).
לוט, אחיינו של אברהם, התגורר שם כצדיק בודד בסדום , ובעוד האל זועם ומבקש להחריב אותה עד היסוד מנסה אברהם אבינו להציל אותה בזכות הצדיקים שאולי מסתתרים בתוכה. כחלק מהמשא ומתן שביניהם , המתואר בבראשית י"ח, חוזר המונח "אף". "האף תספה צדיק עם רשע", "אל נא יחר לאדוני וכו'" חוזר וטוען אברהם. סיפורה של סדום (המזוהה כיום בשטח ירדן ממש מול הר סדום) מזכיר לנו שהאף הבולט בפרצופנו הוא איבר דרכו גם רגשות עזים יוצאים לפועל.
לסיכום: תלמדו ליהנות מהבליטה ההררית הצומחת בפניכם, תיהנו מהריחות הנפלאים שיש בעולם ובעיקר תנשמו עמוק דרך האף ותלמדו להירגע. יש לא מעט מקומות בארצנו שמזכירים לנו כמה האיבר הזה חשוב ואלו תפקידים הוא ממלא בחיינו.
