הסיפור של יוספוס – על ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו
את התואר האקדמי הראשון שלי עשיתי בתחום ההיסטוריה של עם ישראל. רציתי מאוד לגלות מחדש את הסיפור היהודי עליו גדלתי.
לא פעם אנו אומרים ש-'מה שהיה היה' אבל מדע ההיסטוריה לא עוסק רק בעבר אלא בהיווצרות הסיפור לאורו אנו חיים ואותו אנו מפרשים בזמן הזה ממש.
חקר ההיסטוריה הוא הדרך שלנו לראות כיצד אנו מוסרים ובו בזמן יוצרים סיפור שמעצב את הזהות שלנו.
יוסף בן מתתיהו הידוע בכינויו הרומי 'יוספוס פלביוס' הוא אולי ההיסטוריון היהודי הנודע והחשוב ביותר הודות לספריו על ימי שלהי הבית השני. גם הוא מסר סיפור ועיצב במידה רבה את האופן שבו נראה את תקופת חורבן המקדש ואפילו את הזהות שלנו כישראלים היום במדינת ישראל. הבה ונצא למסע מזורז בארצנו כדי להכיר את ההיסטוריון שכתב עבורנו את הסיפור..
חיפוש עצמי במדבר יהודה
ירושלים. שנת 37 לספירה. לאוויר העולם מגיח הרך הנולד יוסף למשפחת כוהנים חשובה ומיוחסת ונצר לשושלת החשמונאים. איכויות של מלוכה וכהונה נטבעו בדמו ומרגע שעמד על דעתו פרצו החוצה גם כישרונותיו ומעלותיו.
עוד בהיותו בן 16 ערך יוסף מסע רוחני אל הזרמים הדתיים השונים שהרכיבו אז את החברה היהודית: הצדוקים, הפרושים והאיסיים. כולם חיו תחת עולה של רומא והמתח המשיחי הצית את האזור. יוסף עזב את ירושלים וחי שלוש שנים במדבר יהודה להכיר מבפנים את החוקים והאמונות של הכתות שברחו מהמרכז התרבותי בירושלים.
במדבר, גילה ככל הנראה יוסף את הצדדים הרוחניים שבנפשו ומימש את יצר הסקרנות הטבוע בו. לימים יכתוב בשבח האיסיים שבחרו בנזירות ובחיי שיתוף, ולמרות זאת בגיל 19 הוא מחליט לחזור ולהצטרף אל הפרושים שהאמינו בכוחה של בחירה חופשית ובתרבות המחלוקת המאפיינת את התושבע"פ. נראה שעוד כנער סלד יוסף מקיצוניות ונטה אל הגישור והפשרנות.
התפנית ביודפת
בגוש משגב שבגליל התחתון נמצא המושב השיתופי יודפת. הוא הוקם בשנות השישים על ידי תלמידיו של המחנך הדגול ד"ר יוסף שכטר. הם עסקו ברוחניות יהודית קהילתית והיו ממבשרי העידן החדש בארצנו. אולי לא מקרה הוא שגם את יוסף שלנו, בן מתתיהו, אנו מוצאים ממש קילומטר מכאן, בתל יודפת, הפעם כמפקד הגליל במרד הגדול.
השנה 66 לספירה. יוסף שב משליחות ברומא בה פעל לטובת היהודים. ממשלת המרד היהודית התגבשה ומינתה את בן מתתיהו למפקד הצבא של הגליל כשהוא מייצג את הקו המתון יחסית. הוא ביצר ערים, מינה מנהיגים מקומיים, ריכז צבא גדול והכין את האיזור לעימות מול הרומאים. הרומאים מיהרו לגליל למגר את המרד. ביודפת שימש יוסף כמפקד לאורך כל ימי המצור כשהוא מנסה לשכנע את התושבים להיכנע לרומאים אלא שהתושבים התנגדו. לאחר 47 ימים יודפת נפלה ומאות רבות נהרגו. משם נפתחה הדרך לרומאים לכבוש את כל הגליל ולהמשיך לכיבוש ירושלים.
על תל יודפת, דרומית למושב המתחדש, נמצאים שרידי הביצורים והמבנים מזמן המרד. בשנת 1932 מחבר זאב ז'בוטינסקי את המנון תנועת בית"ר בו נזכרת פעמיים יודפת: "למות או לכבוש את ההר – יודפת, מסדה, ביתר".
יודפת היתה סמל למאבק לאומי ואלה שברחו ונתפסו בחרו לאבד עצמם לדעת למען החירות. ז'בוטינסקי ניזון מתיאוריו של יוסף בה בשעה שעבור בן מתתיהו עצמו היה זה המקום דווקא להיכנע ולבחור בחיים. עבור יוסף זהו רגע המפנה בחייו: הוא מסגיר עצמו ומובל בשרשראות לרומא. האם בחירתו בחיים ראויה לגינוי או דווקא לשבח?
הזיכרונות מירושלים
במהירות רבה הודות לכשרונו וקיסמו רוקם יוסף ברומא קשרים עם השלטון הרומי. הוא הופך לידידו של האויב אספסייאנוס, כובש הגליל ויהודה, ומנבא לו שייהפך לקיסר. באופן חריג עולה יוסף במעלות האצולה ובמקום להיצלב כיהודי מורד הוא מקבל אזרחות רומית ומוכתר כסופר היסטוריון בחצרו של הקיסר. מעתה שמו הרשמי הריהו: טיטוס יוספוס פלביוס.
יהדותו של יוסף עודנה חזקה. הוא אף מגן עליה בכתביו השונים ובעיקר הוא מספר לעולם את סיפור בני עמו האמיץ והמיוחד. ביד אומן הוא מוציא לאור הרבה ספרים ובראשם תולדות מלחמת היהודים ברומאים בזמן המרד הגדול. יוסף בזיכרונו הפנומנלי מתאר בפרוטרוט את מבנה המקדש והעיר ירושלים, את השתלשלות המאורעות והקרבות, את המרד ביודפת, נפילת הגליל, גמלא ואת חורבן המקדש. את התככים והמזימות, הקשיים וגם התקוות.
על פסגת מצדה
יומו האחרון של יוסף קרב והוא למעלה מגיל 60. הפרקים האחרונים בסיפרו על מלחמת היהודים מתארים את המעוז האחרון במרד הגדול : סיפור נפילת מצדה. יותר מכל מקום או סיפור אחר נצרבה בתודעה הציונית הגבורה של מורדי מצדה. מי מאיתנו לא טיפס במעלה שביל הנחש ושמע את נאומו מלא הפאתוס של מנהיג הקנאים, אלעזר בן יאיר? כמה אירוני שדווקא יוספוס שקיבל את חסות הרומאים הוא זה שאיפשר להצמיח את מיתוס מצדה לו נזקקנו במיוחד בימי ראשיתה של המדינה. כמו ביודפת כך גם במצדה צמחו סיפורי גבורה של מרד, חירות ומלחמה הודות ליוספוס.
אז מי היה יוסף? האם מורשתו היא לאומית או אוניברסלית? האם חירות או חיים? היו שכינו אותו בוגד. היו שהעריכו את מתינותו. חלק מפקפקים באמינותו ואחרים דבקים בתיאוריו. אבל כל זה מעיד רק על הנחיצות של מפעלו. בלעדיו היינו כעיוורים באפלה בהכרת פרק חשוב בתולדותינו. בזכותו אפילו הצמחנו מיתוסים שמקימים מדינה. הוא תמיד יהיה גם יוסף וגם יוספוס והוא זה שמוכיח לנו בצורה ברורה שההיסטוריה היהודית היא לא רק דבר שהיה. היא סיפור שנרקם ועלילה שנוצרת מידי יום. מידי שעה.
