הלשון בגוף האדם ובארץ ישראל

מבחן טעימות וליקוק מים- בעין חרוד

הלשון היא אבר הטעם המרכזי ואת רוב שיטחה מכסות פקעיות טעם המופקדות על תחושת הטעם של המזון. כשמשהו טעים במיוחד אנחנו משתמשים בביטוי "ללקק את האצבעות". פעולת הליקוק ייחודית ללשון ומבטאת את העוצמה שבטעימה. הפה שואב את המזון, השפתיים מרפרפות והלשון מלקקת בתשוקה.

עובדה זו מזכירה לי סיפור ליקוק תנ"כי מתקופת השופטים. בעמק חרוד על גבול הגלבוע נמצא מעין חרוד שמהווה נקודת חן מרעננת בכל טיול באזור. השופט התנ"כי גדעון התמודד מול המדיינים והתבקש מאת האל לארגן צבא קטן ואיכותי שאנשיו מלאים באומץ ואמונה. גדעון עורך את מבחן שתיית המים מן המעין שבו אבר הלשון הוא מדד מכריע במבחן הקבלה לצבא:

"וַיּוֹרֶד אֶת-הָעָם, אֶל-הַמָּיִם; וַיֹּאמֶר ה' אֶל-גִּדְעוֹן, כֹּל אֲשֶׁר-יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן-הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד, וְכֹל אֲשֶׁר-יִכְרַע עַל-בִּרְכָּיו, לִשְׁתּוֹת. וַיְהִי, מִסְפַּר הַמְלַקְקִים בְּיָדָם אֶל-פִּיהֶם–שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, אִישׁ; וְכֹל יֶתֶר הָעָם, כָּרְעוּ עַל-בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם." (שופטים ז',5-6)

הרוב המכריע של החיילים כרע על ברכו כדי לשתות ישירות מהמעין ורק 300 איש חפנו את המים בידם ומתוכה ליקקו בלשונם. בסופו של מבחן נבחרה קבוצת המיעוט:

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-גִּדְעוֹן, בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמְלַקְקִים אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם, וְנָתַתִּי אֶת-מִדְיָן, בְּיָדֶךָ…" (ז,7).

הרבה פרשנויות ניתנו למשמעות ההבדל בין שני סוגי טעימת המים. אני אוהב את הפירוש לפיו מי ששותה מכף ידו ולא ישירות מהמעין מקפיד על שמירת המים מפני חיידקים וזיהומים ובנוסף מעיד על אישיות מאופקת ושקולה מאשר זה שמתנפל על המים ומלקק בלהיטות. מבחן הליקוק הוא מבחן לבירור תכונות הנפש הראויות לו לאדם בכלל ולחייל בשדה הקרב בפרט.

תדבק לשוני לחכי – לזכר ירושלים

לא מזמן באתי בשעה טובה בברית הנישואין ורגע לפני שבירת הכוס המסורתית נזכרו כל הנוכחים בירושלים.

"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי". זהו הפסוק המפורסם מספר תהלים שמצהיר כי איננו שוכחים לרגע את הציפייה לגאולה שלמה. הדימויים שבהם משתמש המשורר הם יד ימין והלשון שבפה. אנו מצהירים שהיד החזקה תאבד את כוחה ושהלשון תידבק לחך ולא תוכל לדבר או לטעום טעם ענוג אם נשכח את ירושלים.

גם הנביא יחזקאל התנבא "וּלְשׁוֹנְךָ אַדְבִּיק אֶל-חִכֶּךָ, וְנֶאֱלַמְתָּ, וְלֹא-תִהְיֶה לָהֶם לְאִישׁ מוֹכִיחַ" (יחזקאל ג, כו) ובספר איכה מתואר המצב המחריד בזמן החורבן "דָּבַק לְשׁוֹן יוֹנֵק אֶל-חִכּוֹ, בַּצָּמָא; עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם, פֹּרֵשׂ אֵין לָהֶם". הלשון היבשה חסרת הרטיבות היא סימן למצב קשה ועדות להסתר פנים מאת אלוהים.