המעגלים של חוני המעגל – טור טיולים במגזין חיים אחרים

את המסע האסטרלי שלנו אני מתחיל בעליה להר הבית בירושלים, מקום המקדש. יחד איתי נוהרים רבבות לפסגת ההר מפחד השיטפון בנחל קדרון שיצרו הגשמים שהוריד חוני בשנת בצורת. התקופה היא מאה 1 לפנה"ס, רגעים אחרונים לשלטון החשמונאי בארץ, כשהמקדש השני עומד על תילו והמוני המוני יהודים עולים ומגיעים לעיר הקודש. חוני גם הוא מסתובב בעיר ועושה לו שם של צדיק, חסיד המומחה במיוחד בענייני גשמים. ולא בכדי.

לחוני הייתה רגישות מיוחדת לגשמים. קודם כל הכינוי שלו כחוני המעגל. הרבה חכמים נקראו בתוספת המקצוע שלהם: יוחנן הסנדלר, יצחק הנפח, וחוני היה 'המעגל'. מעגלה היא כלי העבודה של הטייחים. זוהי אבן מסיבית עגולה שמסובבים על הטיח בגג. עבודת הטיוח חשובה במיוחד לקראת עונת הגשמים כדי שלא ידלוף הבית. המקצוע והפרנסה של חוני כטייח העניקו לו רגישות גדולה לנושא המים. כשתפילותיו לא נענות חוני עג עוגה ועומד בתוכה. העוגה בלשון חכמים היא: ערוגה. חוני מטפח ערוגת צמחים עגולה כשהוא כביכול נטוע בתוכה כאילן המתחנן למים. הטקס הזה התלווה לשבועה שאינו זז עד שירדו גשמים.

הרבה אנשי מאגיה, כישוף וקסמים יש בתרבויות שונות וכך גם היו ביהדות הבית השני בה חי ופעל חוני. אך חוני לא רואה בכך מניפולציה בעלת אינטרס אישי. חוני חש אחריות ציבורית ("בניך שמו פניהם עלי") והוא גם חש קרוב כל כך לאלוהים ("שאני כבן בית לפניך") עד שהוא מרגיש שאפשר לוותר על כל גינוני הכבוד והסדר הממוסדים. הוא זועק, הוא משביע, הוא ממש דורש כמו ילד כלפי אביו. ואכן הגשמים יורדים. במשא ומתן ממושך חוני מגיע לעוצמת הגשם הרצויה. ולבסוף כשהגשמים ממש התחזקו הזדרזו ההמונים לעלות להר הבית הגבוה כדי להתחמק משיטפון הגשם.

מתוך הקירבה שלו לאל כמו בן אצל אביו חוני מרשה לעצמו לפתח יחס דתי אחר. הגישה הזו לא מצאה חן בעיני הממסד הדתי בראשו פעל שמעון בן שטח שהכריז שראוי היה לנדותו, אבל חוני היה מיוחד ,הוא היה אחר. אחרות שנובעת מהקירבה המיוחדת והאינטימית מאוד שלו עם אלוהים. את היחס הזה הוא מתמיר לא רק לצרכיו הרוחניים האישיים אלא לטובת הציבור כולו ולהורדת גשמים.