מעגל הזמן וגלגל המזלות – טור חגי תשרי במגזין חיים אחרים
שנה חלפה, שנה עברה והנה אנו כבר בפתחה של שנה חדשה.
ימי תשרי מביאים אותי לחשוב שוב ושוב על משמעותו של הזמן והכח העצום שהוא תופס בתודעה שלנו. הפעם בחרתי לבדוק את מעגל הזמן כפי שהוא נחווה על ידי יהודים בארץ ישראל לפני 1500 שנה.
בית הכנסת הראשון
בתי כנסת ידועים לנו עוד מאז ימי בית המקדש השני. יתכן אפילו שראשיתם מיד לאחר חורבן המקדש הראשון בחיפוש אחר מענה הולם להתארגנות יהודית מחודשת. בתחילה שימשו בתי הכנסת כמוסד להתכנסות הקהילה, פעילויות ציבוריות, הכנסת אורחים ולימוד תורה. לאחר חורבן המקדש השני התמצב מעמדו של בית הכנסת כתחליף ממשי למקדש ובו התארגנו תפילות הקבע והקריאה בתורה. המבנה הפיזי-תרבותי המשיך לשמש לאורך הדורות כמרכז החיים היהודיים ודרך צורת בנייתו ועיצובו גם באו לידי ביטוי ערכי הקהילה ואף מעמדה הכלכלי.
בתי הכנסת הקדומים הבולטים במיוחד בעיצובם הינם מתקופת המשנה והתלמוד, תחת השלטון הרומי-ביזנטי בא"י. השימוש בפסיפסים כביטוי אומנותי חלחל לקהילות היהודיות ואלה עשו בהם שימוש נרחב. אם ניכנס היום לבתי כנסת מפוארים נמצא מוטיבים נפוצים של מנורה, מגן דוד, 12 השבטים, לוחות הברית וכדומה אבל מעולם לא מצאתי שם התייחסות למוטיב הזמן, לעונות השנה ובטח לא למזלות השמיים. באופן מפתיע בכמה מבתי הכנסת הקדומים אחד המוטיבים המרכזיים הוא: מעגל השנה וגלגל המזלות.
בפסיפסי רצפות של שישה בתי כנסת בישראל נמצאו גלגלי מזלות: עוספיה, סוסיא, נערן, חמת טבריה, בית אלפא וציפורי. כולם מתקופת המשנה והתלמוד.
הפתעות בטבריה
בחמת טבריה (שמדרום לטבריה העיר) נמצא הקדום שבגלגלי המזלות של בתי הכנסת, מתחילת המאה השלישית. גלגל המזלות נעשה במקצועיות רבה ותוך שימת לב לפרטים קטנים. כל מזל מתואר באותיות עבריות לצד דימוי אומנותי רווח הנפוץ באותו הזמן. חלק מהדימויים נראים לנו כנועזים בעולם הדתי: למשל דמותו העירומה של גבר השופך מים מעבר לכתפו (מזל דלי) או בכלל שימוש בדמויות אנוש גבריים ונשיים בלב בית הכנסת.
גלגל המזלות נתחם בתוך ריבוע שבקצותיו מומחשות ארבע עונות השנה דרך דמויות נשיות. עונת הסתיו (המכונה תקופת תשרי) מיוצגת למשל על ידי אשה עטורה בזר פירות לראשה ובידה אשכול ענבים זאת לעומת אשה עטופה בגלימה הפרושה מעל לראשה והבעתה רצינית המייצגת את עונת החורף (תקופת טבת).
ההפתעה הגדולה שהטרידה את מנוחתם של החוקרים באה בדמותו של אל השמש, הליוס, הרוכב במרכבתו באמצע גלגל המזלות. שערו מתולתל ועל ראשו כתר. לגופו טוניקה בסגנון רומי. יד ימינו עולה למעלה ובידו השמאלית אוחז בשוט ובכדור העולם כסמל השלטון.
על גלגלים
גלגל המזלות המפורסם במיוחד נמצא בבית הכנסת שבבית אלפא שבעמק חרוד והמתוארך למאה השישית. הגלגל השתמר במלואו ומבחינה מקצועית סגנונו פרימיטיבי יותר ופחות ריאליסטי מזה שבחמת טבריה. גם שם הליוס מופיע במרכז על סוסיו כשסביבו גלגל המזלות מעוטר בדמויות וארבע נשים המסמלות את עונות השנה.
גם בבית הכנסת שבציפורי העתיקה נמצא שוב את גלגל המזלות. רצפת הפסיפס שבו מעוצבת כשטיח מוארך ונמצאת באולם המרכזי עם מוטיבים יפהפיים מעולם המקדש. גלגל המזלות הוא עשיר במיוחד ומכיל מוטיבים שלא נמצאו בבתי הכנסת האחרים. גם כאן יש 12 מזלות וארבע עונות בדמות נשים אך הליוס עצמו נעלם מהתמונה. מרכבתו וסוסיו עדיין מצוירים ובמקומו נראים השמש והירח וכוכב אחד.
כיצד התגלגל הליוס אל לב המרכז הדתי היהודי? מה חשיבות גלגל המזלות בתודעה היהודית דאז? כל אלה שאלות שהטרידו את מנוחת החוקרים. היו שהצביעו על כך שהיהודים לא היו מנותקים מהשפעות אמנותיות ודתיות של הסביבה התרבותית, חלק ביקשו להראות שהיחס לאומנות הפיגורטיבית התמתן שכן הנצרות מיגרה את הפגאניות ולא היה חשש בהאלהתו של הליוס ולמעשה השימוש בו היה אומנותי בלבד, ואחרים הדגישו את העובדה שהיהודים התמודדו עם האיום הנוצרי ורצו להראות דרך הפסיפס שהברית בין אלוהי ישראל לעמו חיה וקיימת, ולא השתנתה, כחלק מהסדר הטבעי.
זמן קווי וזמן מעגלי
התשובות לשאלות הללו עדיין לא חזקות דיין אך אותי מעניינת העובדה הפשוטה שיהודים ראו לנכון לתת מקום וביטוי למעגל הזמן ולמחזוריות החיים. מדוע כיום אין לכך ביטוי בבתי הכנסת? מדוע לא נמצא את עונות השנה מקשטות את קירות בתי הכנסת או מזלות ההורוסקופ מעטרים ארונות קודש?
אני מניח שהסיבה נעוצה בעידנים השונים בהם אנו והם חיים. העידן המודרני המחולן שלנו חי את הקידמה ומחפש תמיד אחר עתיד משופר. התפיסה שלנו היא קווית. בתודעה שלנו איננו שבויים בידי הטבע אלא משפיעים עליו. כבר מזמן איננו חקלאים ועובדי אדמה. התנתקנו מהמחזוריות של הטבע ואנו חווים אותה בפועל רק כשינויים במזג האוויר. במרכז החיים שלנו לא ניצב הטבע ומעגליותו, לא המזל והסדר הקוסמי אלא תודעה אחרת של עליונות האדם, חשיבתו ואחריותו לעצמו. לא כך פני הדברים עבור האדם הקדום שראה עצמו מחובר אל הטבע, אל המחזוריות והעונתיות ואל סדר טבעי קוסמי שמתנהל בעולם. גם היהודים שהאמינו באל עליון משגיח ומסדר הכירו בכוחו של הטבע וביצירתו כמעגל אלוהי בעל משמעות. חוויה זו באה לידי ביטוי באומנות הדתית בבתי הכנסת ביצירת גלגלי המזלות ועונות השנה שהיו אז כמו-אנושיים. כיום, הזמן המעגלי נעדר מהחוויה האנושית. הטכנולוגיה והמחשוב מצעידים אותנו קדימה והחוצה ולא במעגליות חוזרת.
לקראת החגים
אולי זוהי דווקא הסיבה שחגי תשרי כל כך בעלי עוצמה. בעולם כל כך קווי ומנותק מהטבע יש רגע אחד בשנה שמחזיר אותנו למעגליות הבסיסית והקיומית. הנה שוב סתיו מגיע וריח של גשם. שוב התחלה חדשה, שוב חשבון נפש והסתכלות אחורה והחלטות חדשות לשנה טובה. גם אם הטכנולוגיה שולטת בנו וגם אם אנו מסתכלים רק אל העתיד מציץ אלינו לרגע הגלגל היהודי הקדום, המעגל עם המזלות והעונות ומזכיר לנו פשטות וטבעיות. שנה טובה לכולנו!
