ביצות ירוקות ויער חדרה במבט מיתולוגי – טור טיולים במגזין חיים אחרים

ביער חדרה ובבריכת יער כדי להתענג על הטבע ולהיזכר במאבקם ההרואי של מייסדי העיר

לטור במגזין הדיגיטלי» קשה להאמין שחבל השרון, הבנוי והנטוע לתפארת בלבה של מדינת ישראל, היה בעבר הלא רחוק אזור של ביצות ושל יערות אלונים. למעשה, כה קשה היה לעבור בו בגלל סבך העצים ושלוליות המים העומדים שנלכדו בין רכסי הכורכר, עד שכולם העדיפו לעקוף את כל האזור סמוך לשיפולי הרי השומרון (תוואי כביש 6 של ימינו). מקור המילה "שרון" במילה האכדית "שָרנֻ", שפירושה יער. יש גם עדויות כתובות על הימצאות יערות וביצות באזור החל מימי הצלבנים ועד ראשית המאה ה-20. כיום תוואי השטח שונה לחלוטין וכמעט אין זכר לנוף העבר. ובכל זאת, הסערות האחרונות שגרמו להצפות הבתים והכבישים הזכירו לנו כמה שברירית יכולה להיות המציאות. אני ראיתי בחורף האחרון המבורך בגשמים הזדמנות לבדוק מקרוב סיפור היסטורי בעל משמעות. נסעתי עד לאחד השרידים האחרונים והגדולים של ביצות העבר, שממשיכים להתקיים עד ימינו: ל"בריכת יער" הצמודה ליער חדרה. כאן, על סף שלולית החורף הגדולה ובין עצי איקליפטוס מרשימים, הבנתי את סיפור ייסודה של העיר חדרה כמסע נפשי עמוק, שהוא אינו רק מקומי אלא אוניברסלי.

הירוק של חדרה

בשנת 1891, כחלק מגלי העלייה הראשונה, הגיעו מליטא חלוצים עבריים לאדמת אלח'צ'ירה, "הירקרקה" בערבית, שם שניתן למקום בשל ביצות מלאות ירוקת ושלוליות מים עומדים. בדמיונכם תוכלו לראות תאואים רובצים בתוך המים, שפע קני סוף וצפרדעים מקרקרות. יהושע חנקין, גואל האדמות הנודע, רכש שם עשרות אלפי דונמים והחלוצים בתחילה ששו על המציאה, אך עד מהרה התברר שהמציאה הירקרקה הייתה ביצה טובענית, אכזרית וממיתה. לימים הפכה אלח'צ'ירה לחדרה והמאבק בביצות היה סמל להקמתה של חדרה המושבה, אך בעיניי סיפור הקמתה מסמל לא רק את מאבק האדם בטבע אלא אף את סיפור הבריאה.

ביער חדרה (צילום: טלי גרייבר, תלמיד ביה"ס אדנים חדרה)

הביצה הבראשיתית

בטרם ברא אלוהים את העולם וסידר אותו בהרמוניה מופלאה, מדווח הכתוב בספר בראשית שהמציאות הייתה "תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת על פני המים". התהום, כמו התוהו, היא שלולית המים השחורים, עיסה דביקה ואינסופית, חומר בראשיתי קדום וגולמי שטרם ידע חיים וצורה. גם במיתולוגיה המסופוטמית שמצאה את דרכה לארץ כנען הייתה צריכה תיאמת (-"תהום"? "תוהו"?), אלת הים הקדמונית, להיהרג תחילה על ידי האל הבורא מורדוך כדי ליצור מגופתה שמים וארץ. זהו התהליך האלכימי העומד ביסוד הקיום: פריצה מתוך התהומות, מתוך השחור והמוות, אל חיים, אל אור ואל יצירה. סיפור גיבוש הנפש שלנו מתחיל תמיד מהתוהו, מהתהום שבתוכנו, ממקום חסר מקום, ומשם, מהאין, צץ היש, ה"אני". תהליך היצירה של הקיים כרוך בהתמודדות ובמאבק, שכן המוות הוא היפוכם של החיים. ואכן המאבק של חלוצי חדרה בתוהו הקדמוני היה ממשי ביותר. רבים נפלו למשכב ומתו ממגפת הקדחת. חדרה הפכה למילת קללה בקרב המושבות. נדרשו מסירות נפש ונחישות אינסופית של החלוצים כדי להישאר במקום ולא לנטוש את המאבק. בהצגה "האדמה הזאת" (1942), שהוקדשה לחלוצי חדרה, ממחיש המחזאי אהרון אשמן את הוויכוחים הסוערים שפרצו בקרב החלוצים על מהות ההגשמה ועל ערך ההקרבה. בסצנה אחת הם חופרים באר שממנה ינבעו מים חיים חדשים תוך שירה צוהלת של "ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה", ובסצנה אחרת הם עוברים על פני בית הקברות בעוד חלוץ אחד מרים נעל יתומה כלפי השמים וזועק: "נעל קדושה זכר לקורבן תמים וטהור!". הביצה הטובענית הזאת דרשה קורבנות אדם רבים כדי לרצותה והתוהו שאב אל תוכו את תמצית החיים. ואולם, חלוצי חדרה לא נכנעו ופעלו ללא לאות עד לייבוש הביצות ובריאת עולם חדש אידאלי.

עצים שמבצבצים

זהו הארכיטיפ העמוק שעומד מאחורי סיפור הגבורה הזה, שנוגע בכל נפש ונפש. כדי לברוא מציאות חדשה יש לסלק את המציאות השלילית הקודמת מחד גיסא, ומאידך גיסא לנטוע יסודות חדשים של בנייה וחיים. וכך, הובאו מאוסטרליה הרחוקה עצים מרשימים בעלי ריח נעים ומטהר ושורשים עמוקים, בתקווה כי ישתו את מי הביצה הארורה. למעשה, למרות המיתוס, עצי האיקליפטוס כלל לא הועילו במיגור הביצות, אך עם הזמן הפכו למזוהים עם רוח החלוצים העבריים. אפילו ערביי האזור החלו לקרוא לאיקליפטוס בשם "עץ היהודים". בחסות מפעל הניקוז של הנדיב הידוע הברון רוטשילד הפכו העצים הגבוהים לסמל של תחייה. מתהומות הביצה והאופל החל עידן חדש שמסמל אותו האיקליפטוס בעל הגזע העבה, הצל הרחב והריח הנעים. חלוצי חדרה יכלו לנשום לרווחה ולחיות לאחר שהצליחו להפוך את הירוק הממית לירוק מלבלב. משרידי הביצות של בריכת יער המשכתי בנסיעה לתוך מרכז העיר העכשווית. המושבה המקוללת הפכה לפנינה עירונית שעדיין הולכת ומתפתחת. בלבה של העיר שוכן לו עד היום החאן של חדרה, נקודת ההתארגנות הראשונה של החלוצים שהיו נחושים לייסד משהו בר-קיימא. כיום החאן משמש כמוזיאון העיר שנועד להזכיר לנו למי אנו חבים תודה. במרחק כמה רחובות משם מצוי גן נאה, גן המייסדים. בגן אני מוצא את תמצית הסיפור הרוחני המגולמת בחומר: ביצות מלאכותיות לצד באר המים הראשונה, פרדס בזעיר אנפין וגם מצבת זיכרון. במצבה חקוקים שמות המייסדים – שמות של גברים, של נשים וגם של ילדים רכים. אני עומד דומם, מרכין ראש ועוצם עיניים ומתייחד עם זכרם של אלו שבראו מתוך התהומות עולם חדש של חיים.

טיפ לסיור "בריכת יער" ממוקמת לא הרחק מתחנת הרכבת של חדרה, בצמוד לפארק השרון ויער חדרה המרשים. מומלץ לבקר במוזיאון החאן שבמרכז העיר ולחתום בגן המייסדים. אתרים מומלצים אחרים בעיר: בית אבשלום פיינברג וחוות חפציבה ליד אורות רבין של חברת החשמל.