מסיני לציון – משה רבינו מטייל בארץ ישראל
משה רבינו, האיש והאגדה, הוציא את בני ישראל ממצרים, הוריד תורה על הר סיני והביא את עמו על סף ארץ כנען, הארץ המובטחת.
משה עצמו למרבה האירוניה והכאב לא זכה להיכנס אל ארץ ישראל ולמרות זאת נוכל אפילו בישראל שלנו למצוא מקומות ואתרים שמשה השאיר בהם את עקבותיו.
הטור הזה מוקדש לקשר שבין משה לבין מקומות בארץ ישראל.
הר סיני – היכן הוא?
רוב רובה של אוכלוסיית ישראל יושב בשטח ירוק ופורה, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שרוב שיטחה של מדינתנו הוא דווקא מדבר. טיולים ברחבי הנגב או מדבר יהודה מחזירים אותנו לפשטות ולחוויית בראשית ואותי אישית תמיד מחזירים גם לימי נדודנו במדבר סיני.
מצרים העתיקה בה גדל משה ובה שועבדו אבותינו הייתה מעצמה חזקה שסביבה המדבר הגדול. במדבר חווה משה את ההתגלות בסנה הבוער ואל המדבר לוקח משה את בני ישראל במטרה להביאם להר סיני ולקבל תורה. על ההר הזה עלה משה ושהה 40 יום ולילה. בהר הזה ניתנו לוחות הברית ומההר הזה גם ראה משה כיצד העם רוקד לעגל זהב. הר סיני הוא האתר החשוב בו עוצבה זהותו החדשה של העם העברי.
עד היום מנסים החוקרים לזהות היכן מיקומו המדויק של ההר המקראי. לפי מסורת נוצרית ארוכה ההר מזוהה כג'בל מוסא, הר בדרום סיני שבשטח מצרים. הר זה מהווה אטרקציה תיירותית בסיני ומטיילים רבים מעפילים לפסגת ההר ממנזר סנטה קתרינה הניצב שם עוד מהמאה ה-6.
הר סיני ברמת הנגב?
תאוריה אחרת מציעה את ג'בל אלווז שבערב הסעודית. אבל התאוריות הכי מעניינות הן אלה שממקמות את ההר בשטח מדינת ישראל. הבולטת שבהן היא התאוריה של פרופ' עמנואל ענתי שמציע את הר כרכום שבנגב הדרומי. ההר ממוקם 25 ק"מ מהקצה הדרום-מערבי של מכתש רמון ובחפירות ארכאולוגיות התגלה בו ריכוז מרשים של אתרים פולחניים ובייחוד ציורי אומנות בסלע.
לפי ענתי שימש ההר כמרכז פולחני מראשית ימיו של האדם הקדמון. למעלה מ-40,000 ציורי סלע התגלו באזור והמרתקים שבהם מזכירים אירועים מחייו של משה: ציורים בדמות מטה, נחש ולוחות ברית. מידי שנה במהלך חודש דצמבר יוצאים מטיילים בצורה מאורגנת כדי לחזות בפלא המקומי: החל משעות הצהריים בוקעת הילה של אור מסדק בתוך הסלע ונראית כאש בעל צבעים כתום וצהוב. ההילה נעלמת כעבור שעה. יש מאמינים שמקשרים זאת לסנה הבוער. אז האם יתכן שהר סיני המפורסם עליו עלה משה והוריד לנו תורה היה בכלל בישראל בשטח מועצה אזורית רמת הנגב?
ראש צוקים – אל מול הר נבו
קשה לנו לדמיין כיום יציאה לטיול בטבע ללא חיפוש סימוני השבילים באזור. משה רבינו הצליח לנווט ללא מפה וסימונים בזכות עמוד ענן שהלך לפני המחנה, אבל אנחנו נהנים מאפשרויות בטוחות לטייל הודות לוועדה מיוחדת לסימון שבילים. בסוף שנת 1947, קצת לפני פרוץ מלחמת העצמאות, יצאה למדבר יהודה משלחת הסימון הראשונה בראשותו של הלל בירגר.
המשלחת סימנה את השביל הראשון בארץ ישראל הידוע כשביל 'ראש צוקים'. השביל שמתחיל למרגלות שמורת עינות צוקים (השמורה הנמוכה בעולם) מוביל לאחר שעה וחצי של טיפוס למצפה נוף שבמקרה או לא במקרה ניצב היישר מול הר נבו שבעבר המזרחי.
משה, הגיבור הגדול של יציאת מצרים – דווקא הוא לא זכה להיכנס אל הארץ אלא עמד על סיפה בפסגת הר נבו, צופה אל הארץ המובטחת וליבו נקרע.
"וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ, רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ; וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ אֶת הַגִּלְעָד, עַד דָּן. וְאֵת כָּל נַפְתָּלִי, וְאֶת אֶרֶץ אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה; וְאֵת כָּל אֶרֶץ יְהוּדָה, עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן. וְאֶת הַנֶּגֶב, וְאֶת הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים – עַד צֹעַר. וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו, זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה; הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ, וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר.."
רחל המשוררת כותבת: "..בְּכָל צִפִּיָּה יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ.. אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ". הרגע הזה של הציפייה עם ההבנה שקו הסיום הגיע הוא רגע קשה ומרגש כאחד. בפעם הבאה שתבקרו בשמורת עינות צוקים שבצפון ים המלח או תלכו בשביל ראש צוקים (זהירות מסלול מאתגר) הביטו מזרחה אל האופק ממולכם ודמיינו את משה צופה בארץ, צופה בכם, אתם שזכיתם להיכנס. אולי תחושו בעוצמה בכוחו של געגוע.
קיברו של משה – מיריחו ועד חברון
משה לא זכה להיכנס ועל הר נבו הוא גם מוצא את מותו במיתת נשיקה. לפי הפסוקים מקום קבורתו לא נודע, כנראה כדי שלא ייהפך המנהיג הנערץ למושא פולחן. אבל מסורות דתיות עשו עם משה חסד ומספרות לנו שעם מותו כן זכה לדרוך על האדמה המיוחלת.
נבי מוסא הוא מתחם קבורה המצוי על הדרך בין ירושלים ליריחו. המתחם מוקף חומה ומכיל עשרות חדרים שבמוקדן חדר קבורה. לפי המסורת המוסלמית כאן נמצא קיברו האבוד של משה. המתחם נבנה בתקופה הממלוכית במהלך המאה ה-13 ושימש אכסניה לעולי הרגל שבאו לחגיגות נבי מוסא. חוקרים מצביעים על התפתחות המסורת המוסלמית כתגובה דתית פוליטית לעולי הרגל הנוצריים שבאו בהמוניהם לירושלים. גם בתקופת המנדט הבריטי השתמשו מנהיגים ערביים בחגיגות נבי מוסא כדי לתקוף את השלטון הבריטי ואת התנועה הציונית. כיום אין זכר לחגיגות ההמוניות והמקום שקט במיוחד.
המסורת המרכזית ביהדות נאמנה לפשט הכתובים וטוענת שמקום קיברו של משה לא נודע. אגדה תלמודית מספרת שמשלחת מיוחדת מטעם מלכות רומא יצאה לחפש את קיברו בארץ מואב אך זו לא עמדה במשימתה. ולמרות זאת יש מסורת יחידית שמקורה בתורת הסוד לפיה משה קבור יחד עם אבות ואמהות האומה במערת המכפלה שבחברון.
"ספר התמונה" שזמנו מהמאה ה-13 מספר על "ג' זוגות ידועות ושתיים נסתרות" שקבורים במערת המכפלה. הזוגות הידועים הם של האבות והאמהות ואילו הנסתרים הם: אדם וחוה, משה וציפורה. יש שמצאו לכך רמז בפסוק המתאר את קבורת שרה על ידי אברהם במערת המכפלה: 'ואקברה את מתי שמה'. המלה "שמה" היא אותיות משה…
מלת פרידה
הרבה נאמר ונכתב אודות משה. אפשר לומר בביטחון שדמותו היוותה השראה גדולה למהפכות היסטוריות גדולות של שחרור עבדים, חירות, אמונה ותקווה. ניתן להזכיר את הפסקת העבדות בארה"ב ואת העלאת יהודי בריה"מ לישראל – כולן בהשראת "שלח את עמי" של משה. משה אינו רק איש אלא סמל עוצמתי שעודנו נוכח. אומרים שבכל אחד מאיתנו נמצא משהו ממשה, בחינת משה. גם בנו יש את הכח הפנימי לצאת מעבדות לחירות, גם בנו יש את היכולת להנהיג ולהוביל. גם בנו יש תקווה וציפייה ולעיתים אכזבה. כדאי שניזכר בדמותו המרשימה של משה. גדולה וצנועה גם יחד. יותר מכל מקום אחר את משה נמצא בזיכרון שלנו ובלב.
