סיפורי בריאה בארץ ישראל
ראש השנה בפתח ואיתו בשורת הבריאה וההתחדשות. לפי היהדות וכיום גם לפי המדע יש לזמן נקודת התחלה ממנה הכל הופיע , נוצר והתגלה. אנרגיית הבריאה יש מאין מזמינה אותנו להרגיש ממש איך הכל נברא מחדש ואיך גם אנחנו יכולים לברוא את עולמנו האישי שוב ושוב מהתחלה. כוחה של הבריאה מתגלה באתרים וסיפורים מעניינים ברחבי ישראל ובחרתי להתמקד בשלושה מהם. שלושה סיפורי בריאה בשבילי ישראל.
סיפור בריאה בירושלים
"בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ". אבל מאיפה בדיוק הוא התחיל? המסורת העברית מייחסת לארץ ישראל את נקודת ההתחלה וליתר דיוק: אבן השתיה שבקודש הקודשים בירושלים היא נקודת הבריאה. מדוע דווקא אבן מהווה תשתית לבריאת העולם ומה תפקידה של האבן כנקודת התחלה?
המדרש מתאר דרמה קוסמית גדולה שהתרחשה עם הקמת המזבח של דוד במקום המקדש: "אמר ר' יוחנן: בשעה שכרה דוד את השיתין עלה התהום ורצה לשטוף את העולם. אמר דוד חמש עשרה שירי המעלות, והורידן."(תלמוד בבלי, סוכה, נג)
כשאלוהים ברא את העולם הוא בנה סדר ויציבות שיובילו ליצירת חיים אבל לשם כך היה עליו להתמודד מול כוחות התוהו והתהום שתמיד מאיימים על קיום הסדר. אבן השתיה היא כמו פקק לחץ הסוגר על פריצת כוחות התהום ודוד המלך נאלץ היה לשיר את שירי המעלות מתהילים כדי לבלום את ההתפרצות ולהחזיר את הסדר על כנו.
המדרש ממשיך ומסביר שפרקי התהילים נקראים דווקא שיר המעלות (ולא שיר היורדות) כי בתחילה מי התהום ירדו יותר מידי לעומק וגם זה מסוכן לעולם שאינו ספוג בלחלולית ורטיבות ובעזרת שירי המעלות העלה את מי התהום לגובה הנכון.
אפשר לראות מדרש מרתק זה כביטוי עתיק למאבק הפסיכולוגי בין כוחות התת מודע לבין המודע המארגן והמסדר. כדי לברוא מחדש את העולם הנפשי שלנו צריך מצד אחד להיות במודעות גבוהה ומאורגנת ששולטת בדחפים ובכוחות הרסניים אך מצד שני אסור לבטל לגמרי את כוחות המעמקים הלא רציונליים שכן דווקא אלה הם מה שנותנים נביעה והתחדשות לנפש כולה.
כדאי לזכור סיפור מעמקים זה בשעה שאתם מטיילים בירושלים, מניחים פתק בכותל או אף עולים להר הבית. זה בדיוק המקום שמזכיר לנו כמה עוצמה וזהירות דרושים כדי להצליח לברוא עולם מתוקן.
סיפור בריאה בנחל תנינים
שמורת הטבע נחל תנינים סמוכה לכפר ג'יסר א זרקא במישור חוף כרמל ומשלבת טבע, הסטוריה וטכנולוגיה רומית של מפעלי מים מרשימים. השם נחל תנינים הגיע מהשפה הערבית "נהר אלתמאסיח" (נהר התמסחים) וגם שם זה הוא תרגום מהתקופה הרומית במהלכה הוקמה בשפך הנחל העיר "קרקודילופוליס" (עיר התנינים).
כן, היו פעם תנינים בארץ ישראל ועדויות ראיה התקבלו עד סוף המאה ה-19 על ידי חוקרים שונים שהסתובבו בארץ הקודש. היום אין תנינים כלל בשמורה אבל עדיין מהדהדת עוצמתם המפחידה במיתוסי הבריאה שרווחו באזור בעת הקדומה.
כבר בבראשית פרק א אנו קוראים אודות "התנינים הגדולים" שאלוהים ברא כבריאה מיוחדת. יש המזהים אותם עם הדינוזאורים העצומים ששלטו בעולם ונכחדו בצורה עלומה. התנ"ך מטשטש לחלוטין את המאבקים הקוסמיים הקשורים לבריאה ונדמה לעיתים שהאלוהים האחד לא צריך להילחם בשום כח דמוני בעל עוצמה. התמונה משתנה לגמרי במיתוסים הפגאניים. שם אנו מוצאים מאבקים הרי גורל בין אלים, מפלצות וכוחות אופל. כל המיתולוגיות הפגאניות במזרח הקרוב הקדום כוללות תיאורי מלחמות ובריאה שבאה מתוך הרס והרג. כך למשל בסיפור הבריאה הבבלי "אנומה אליש" מסופר על אפסו אל המים המתוקים ובת זוגו תיאמת המים המלוחים. אפסו מחליט להשמיד אלים אחרים אך הוא נהרג על ידי אאה ההופך לראש האלים עם זוגתו דמכינה. אלה מולידים את מרדוך האל הצעיר שבורא את העולם על ידי ביתור גופתה של תיאמת לשניים. הוא יוצר את השמים והארץ וממנה אלים שונים לשליטה בכל אחד מהם. האלים חוגגים, משבחים את מרדוך ונשבעים לו אמונים.
גם בשירה הכנענית אנו מוצאים מאבק איתן על ההגמוניה בין בעל, אל הגשם והסערה לבין זבול ים, אל הים השולט על מפלצות נוראות ואיומות. בסופו של המאבק גובר בעל על ים באמצעות כלי נשק מאגיים וזוכה בשלטון על האלים.
המפלצות בדמותן של תנינים, זוחלים או כל צורה אחרת הן תמונת ראי לכוחות ההרס המפחידים את נפשנו בצורה מטלטלת. בזמן שאתם מטיילים בנחל תנינים זיכרו את הד המיתוסים הקדומים המזכירים לנו שכדי לברוא עולם לפעמים צריך לדעת להיאבק במפלצות הנפש.
חלוצים בוראים עולם בחדרה
גם סיפור הקמת המדינה הוא סיפור של בריאה. עם שבורא מחדש את סיפור חייו ועושה בהסטוריה שלו שינוי מכריע. החלוצים הם אלה שהיו ראשונים לברוא עולם זה וגם הם נאלצו להתמודד עם קשיים רבים בתהליך הבריאה. בשנת 1891, כחלק מגלי העלייה הראשונה, הגיעו מליטא חלוצים עבריים לאדמת אלח'צ'ירה, "הירקרקה" בערבית, שם שניתן למקום בשל ביצות מלאות ירוקת ושלוליות מים עומדים. בדמיונכם תוכלו לראות תאואים רובצים בתוך המים, שפע קני סוף וצפרדעים מקרקרות. יהושע חנקין, גואל האדמות הנודע, רכש שם עשרות אלפי דונמים והחלוצים בתחילה ששו על המציאה, אך עד מהרה התברר שהמציאה הירקרקה הייתה ביצה טובענית, אכזרית וממיתה. לימים הפכה אלח'צ'ירה לחדרה והמאבק בביצות היה סמל להקמתה של חדרה המושבה. בעיניי סיפור הקמתה מסמל לא רק את מאבק האדם בטבע אלא אף את סיפור הבריאה.
בסיפור הבריאה החלוצי לא תוקפים תנינים ואין מי תהום מתפרצים. יש ביצות של מוות המפילות חללים רבים. הביצה הרדודה, שלולית המים הירוקה היא בסיפור זה כח ההרס איתו חייבים להתמודד. רבים מהחלוצים נפלו למשכב ומתו ממגפת הקדחת. חדרה הפכה למילת קללה בקרב המושבות. נדרשו מסירות נפש ונחישות אינסופית של החלוצים כדי להישאר במקום ולא לנטוש את המאבק. בהצגה "האדמה הזאת" (1942), שהוקדשה לחלוצי חדרה, ממחיש המחזאי אהרון אשמן את הוויכוחים הסוערים שפרצו בקרב החלוצים על מהות ההגשמה ועל ערך ההקרבה. בסצנה אחת הם חופרים באר שממנה ינבעו מים חיים חדשים תוך שירה צוהלת של "ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה", ובסצנה אחרת הם עוברים על פני בית הקברות בעוד חלוץ אחד מרים נעל יתומה כלפי השמים וזועק: "נעל קדושה זכר לקורבן תמים וטהור!". הביצה הטובענית הזאת דרשה קורבנות אדם רבים כדי לרצותה והתוהו שאב אל תוכו את תמצית החיים. ואולם, חלוצי חדרה לא נכנעו ופעלו ללא לאות עד לייבוש הביצות ובריאת עולם חדש אידיאלי.
כדי לברוא מציאות חדשה יש לסלק את המציאות השלילית הקודמת מחד גיסא, ומאידך גיסא לנטוע יסודות חדשים של בנייה וחיים. וכך, הובאו מאוסטרליה הרחוקה עצים מרשימים בעלי ריח נעים ומטהר ושורשים עמוקים, בתקווה כי ישתו את מי הביצה הארורה. למעשה, למרות המיתוס, עצי האיקליפטוס כלל לא הועילו במיגור הביצות, אך עם הזמן הפכו למזוהים עם רוח החלוצים העבריים. אפילו ערביי האזור החלו לקרוא לאיקליפטוס בשם "עץ היהודים". בחסות מפעל הניקוז של הנדיב הידוע הברון רוטשילד הפכו העצים הגבוהים לסמל של תחייה. מתהומות הביצה והאופל החל עידן חדש שמסמל אותו האיקליפטוס בעל הגזע העבה, הצל הרחב והריח הנעים. חלוצי חדרה יכלו לנשום לרווחה ולחיות לאחר שהצליחו להפוך את הירוק הממית לירוק מלבלב.
*
סיפורי הבריאה מירושלים, נחל תנינים וחדרה הם רק חלק מרצף ארוך ומגוון של סיפורי בריאה המתרחשים בכל מקום ובכל שעה. גם אנחנו נקראים להתחדש ולברוא את המציאות שלנו מבחוץ ומבפנים, מי יתן ונזכה לכוח בריא והתחדשות רעננה לברוא את עולמנו לטובה.
