צמחים אנדמיים – הצמחים הכי ישראליים שיש
הזית, הצבר, הגפן והאקליפטוס הפכו מזמן לסמלים ישראליים אך העובדה היא שהם גדלים בעוד ארצות רבות בעולם. לכבוד ט"ו בשבט , חג האילנות הישראלי, החלטתי לעשות כבוד למיני הצומח שגדלים אך ורק בשטח מדינת ישראל. בואו ונכיר אותם!
*
בישראל עושר אדיר של צומח ביחס לגודלה הגיאוגרפי. במדינות גדולות פי כמה מישראל כמו בריטניה ושבדיה יש הרבה פחות מינים לעומת המצוי בארץ וזאת בשל היתרון הגיאוגרפי של ישראל במיקומה בין שלוש היבשות אסיה , אפריקה ואירופה. בתוך העושר הגדול הזה יש מקום מיוחד למינים אנדמיים נדירים שרובם בסכנת הכחדה. צמח אנדמי הוא המונח המדעי לצמח הגדל רק באזור מסויים מוגדר. לפי הערכה כללית יש כ-150 מיני צמחים אנדמיים לישראל כך שהאחריות עלינו כישראלים לשמור עליהם ולעודד את צמיחתם היא עצומה.
האווירון של אהרונסון
בשנת 1906 הסתובב אהרון אהרונסון באזור ראש פינה ומצא עשב פשוט שהסעיר את העולם המדעי: אם החיטה. מדובר בחיטת הבר הקדומה והפשוטה ממנה בייתו אבותינו את החיטה המשובחת המוכרת כיום והיא, כאמור, התגלתה לראשונה כאן בארץ ישראל (פלסטינה באותם הימים). אהרונסון לא היה רק איש מחתרת הניל"י לשחרור הארץ מהטורקים אלא גם איש מדע, אגרונום וחוקר טבע. תגליתו נתנה מקום של כבוד לארץ ישראל בהקשר הבוטני ולא היתה זו התגלית היחידה.
באותה שנה בדיוק של גילוי אם החיטה גילה אהרונסון צמח נוסף בחוף השרון שלימים קיבל את השם "חומעת האווירון" Rumex aeroplaniformis. אהרונסון עצמו קרא לצמח Rumex rothschildianus "רומקס רוטשילדיאנוס" על שם הברון אדמונד דה רוטשילד אך השם הנוכחי נבחר בגלל דמיון פירותיו לצורת אווירון.
מדובר בצמח חד שנתי שהיה נפוץ במישור החוף, אך בעקבות הפיתוח הגדול של נתניה, רשפון, געש, הרצליה וארסוף הוא נכחד כמעט לחלוטין. כיום גדל הצמח ב-4 3 אתרים בלבד במישור החוף בעיקר באזור שמורת נחל פולג ואפשר לומר באופטימיות זהירה שהוא ניצל מהכחדה.
שדות של אירוסים
שמורת פולג שמדרום לנתניה משמשת בית גידול לעוד מספר צמחים אנדמיים לישראל ובראשם: אירוס הארגמן.
האירוס ידוע בפרחים מרהיבי-עין, ולכן תורבתו ממנו מינים רבים וטופחו כצמחי נוי. בגלל הצורך הגדול להגן עליו הפך הוא לסמל החברה להגנת הטבע והוא משמש כדוגמן הבית למאבק על שמירת הטבע כולו. מתוך שלל מיני האירוסים הקיימים בטבע שמונה מינים הינם אנדמיים לישראל ואינם צומחים בשום מקום אחר בעולם!
אירוס הארגמן צומח בחולות השרון, אירוס הנגב צומח בצפון-מערב הנגב, אירוס הגלבוע צומח בצפון השומרון ובגלבוע, אירוס נצרתי נפוץ בהרי נצרת, גבעת המורה ובהרי נפתלי. אירוסים אנדמיים נוספים הם אירוס ארצישראלי, אירוס הדור, אירוס ירוחם, אירוס שחום ואירוס החרמון. כל אלה הינם חלק מקשת מרהיבה של אירוסים שמופיעה רק בישראל.
צמחים תל אביביים
להיות "תל אביבי" זו הגדרה עצמית רווחת בקרב צעירים המהגרים לעיר התוססת. מסתבר שיש אפילו כמה צמחים שבחרו להתמקם באזור תל אביב ומעדיפים לגדול דווקא שם ולא במקום אחר. צמח אחד הוא שום תל-אביב Allium tel-avivense שהינו צמח בר אנדמי לתל אביב וגדל על גבעות הכורכר, החול והחמרה. גובה עמוד התפרחת שלו מגיע ל-40 ס"מ. הפריחה מופיעה בעונת האביב בראש עמוד התפרחת כסוכך עם הרבה פרחים קטנים בגוון ארגמן. הצמח השני הינו מקור חסידה תל אביבי שהתגלה בידי הבוטנאי הישראלי אלכסנדר אייג, ונקרא על שם העיר העברית הראשונה. מקור-חסידה תל-אביבי פורח באביב והכותרת דומה לזו של מקור חסידה גדול מכוסה זיפים קצרים.
צמחי הנגב
יש כאלה המעדיפים לחיות בפריפריה מטעמי חיפוש אזור מחיה פחות צפוף ותובעני ורבים מהם נמצא בנגב. גם כמה צמחים בחרו את ביתם בנגב הישראלי. הנה שלושה מתוכם:
לשון-שור נגבית (שם מדעי: Hormuzakia negevensis (Danin)) הוא צמח עשבוני רב-שנתי והפרח שלו בצבע כחול. הצמח גדל בשטח לא גדול באזור מישור ימין במרכז הנגב. הוא התגלה רק בשנות ה-90 על ידי אבינועם דנין ומוגדר כצמח הנדיר ביותר בישראל מבין הצמחים האנדמיים כשהוא בסכנת הכחדה חמורה. פרופ' דנין גילה 43 מינים ו-3 תת מינים חדשים למדע ואף זכה לכמה מינים שייקראו על שמו (למשל כלך דנין). תוכנית סלילת קו הרכבת לאילת עמדה בויכוח חריף בין רשויות המדינה לגורמים סביבתיים ובמהלך אישור התוכנית התגלה בסקר מעמיק שמספר הפרטים של הצמח עומד על כ- 40 בלבד. כיום נעשים נסיונות להרבות את הצמח במחלקה לפרחים של המכון הוולקני.
חבצלת הנגב Desert Pancratium הינה צמח פקעת יפהפה שפורח בתחילת החורף בחולות הנגב ובערוצי נחלים. מאפיין בולט שלו הוא סלסול העלים לאחר הפריחה. זוהי בעצם תגובה לתנאי יובש, שמטרתה לצמצם את שטח הפנים של העלים, וכך למנוע את התייבשות הצמח. הסלסול מוסיף נופך אסתטי ומזכיר סרטים מסולסלים שנוהגים לעטוף בהם מתנות.
אשל הנגב
משפחת האשלים מונה כ-60 מינים בעולם וחלק מהם קיימים בארץ ואף ייחודיים לה. על אברהם אבינו נאמר שהוא נטע אשל בבאר שבע וגם שאול המלך ישב תחתיו. האשל זכה לכבוד בשל הצל הרב שהעניק במיוחד במדבר הלוהט והוא ממיני העצים הבודדים שמתפתח יפה בתנאי יובש ומליחות קשים. כל המינים של האשל מפתחים מערכת שורשים כפולה: שורשים עמוקים לחיפוש מי תהום ושורשים המתפשטים לרוחב, למרחק רב. אשל הנגב הוא מין אנדמי ונחשב לנדיר במיוחד.
לפקוח עיניים
יש עוד עשרות רבות של צמחים אנדמיים לישראל ומנינו רק חלק קטן מהם. לא הזכרנו את הכרמלית הנאה, תורמוס ארצישראלי, בקיה שעירה וגלונית פלשתית ועוד שמות רבים שרק בוטנאים וחובבי מגדירי צמחים ידעו לדקלם אותם. העובדה שיש צמחים ייחודיים רק לארצנו היא משמחת ומביאה גאווה גדולה אבל מצד שני מעוררת הרבה אחריות שחרדה עימה. מציאות שבה אין בישראל רקפת או כלנית תהיה בלתי נתפסת ועגומה מאוד אבל עדיין נוכל למצוא אותן בחו"ל. לעומת זאת חבצלת הנגב, אירוס נצרתי וחומעת אווירון – אם ייעלמו מאדמת הארץ הרי שלא נמצא דוגמתן בכל העולם כולו.
ט"ו בשבט מזמין אותנו לזכור את הצומח שסביבנו, לשים לב לגיוון ולריבוי המינים ולהיזכר גם באלה שפחות מכירים. כדאי מידי פעם להסתכל בעין יותר בוחנת בצמח הנקרה בדרככם, גם אם הוא נראה פשוט למדי. אולי הוא אנדמי וייחודי רק לכאן? אולי הוא אורח חשוב שבא דווקא לכאן? ואולי הוא ימשיך לגדול ולפרוח רק בזכותכם!
