שבט ראובן בשבילי ישראל
12 חודשים יש בשנה וגם 12 שבטים נחלו את ארץ ישראל. מרגע כניסת העם לארץ המובטחת קיבל כל שבט חבל ארץ מסויים בה יכול היה לבטא את עצמו ואופיו. אז בואו נקבל בברכה את ראובן, ראשון השבטים.
הנביא ראובן בנחל שורק
לא הרחק מחוף פלמחים, בין ראשון לציון ויבנה, נמצאת שמורת נחל שורק המהווה מקור משיכה למטיילים רבים הודות לחולות ושפך הנחל. לא הרבה יודעים שבמסורת המוסלמית-ערבית קרוי הנחל: "ואדי רובין" ובסמוך לו יש מבנה קבר בשם "נבי רובין" על שם ראובן בן יעקב. איך התגלגל שמו של ראובן דווקא למישור החוף הדרומי? יש לי השערה שמצריכה קודם כל שנכיר את סיפורו של ראובן. התשובה תתגלה בהמשך.
בכורה וחטאים
ראובן הוא בכור שבטי ישראל, הילד הראשון שנולד ליעקב מלאה אימנו. בעקבות מעשה המרמה של לבן התחתן יעקב קודם עם האחות הגדולה לאה שהרתה לו לבסוף ששה ילדים משבטי ישראל. לכאורה פירוש שמו של ראובן מובן ופשוט: ראו בן! סוף סוף ילדה לאה ילד בכור ואת צהלות השמחה שלה חלקה עם הסובבים אותה. אבל מעניין שבפסוקים עצמם ניתן הסבר אחר לשם: "כִּי-רָאָה ה' בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי" (בראשית כט, לב). המקרא דווקא בוחר להדגיש לא את שמחת הבן אלא את ההתאמצות של לאה למצוא חן בעיני יעקב על רקע התחרות שלה מול אחותה רחל, אהובת יעקב. היכולת שלה להביא בן ראשון ליעקב היתה בעיניה ההזדמנות לזכות באהבתו של יעקב.
ראובן כבן בכור עמד במוקד העימות בין לאה ורחל המיועדות להיות אמהות האומה. לפחות שני סיפורים מקראיים ממחישים את הרעיון שבכורתו של ראובן גוררת עימה דווקא בעיות וחטאים. סיפור אחד מתאר כיצד ראובן יצא לשדה וקטף דודאים ללאה אימו. צמח הדודא ידוע כצמח רפואי בהקשר הפריון. הפסוק מתאר את תגובתה של רחל למראה המחווה של ראובן: "וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ. וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ". רחל מוכרת ללאה לילה אחד של יחסי אישות בתמורה לדודאים ומי שגורם לתהליך הזה הוא בעצם ראובן. בסיפור נוסף מתואר שראובן שכב עם בלהה, שפחת רחל ואשתו של יעקב! מברכותיו של יעקב בסוף ימיו ניכר שיעקב כעס על כך מאוד וראה בכך חילול וחטא כפי שכתוב:"רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז. פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה".
מסתבר שכמו בן בכור קלאסי ראה עצמו ראובן כיורש טבעי שמנסה להוכיח במעשיו את כוחו וסמכותו. המבט המקראי מותח על כך ביקורת קשה וכבר אצל יעקב עצמו בסכסוך עם אחיו עשו רואים שבכורה ביולוגית אינה נותנת בהכרח בכורה רוחנית.'
ראובן בעמק דותן
בצפון השומרון נמצא אחד העמקים המתוארים בספר בראשית: עמק דותן. בעמק זה התגלה תל מקראי ועשרות בורות מים שהציתו את דמיון החוקרים באשר לסיפור מכירת יוסף שאירע בדיוק שם. בשעה שגמלה ההחלטה בקרב האחים להרוג את יוסף ולהסתיר גופתו היה זה דווקא ראובן שגילה אחריות ומנהיגות וקרא להם להשליכו לבור במקום לרצוח: " וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ.וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו". כשגילה ראובן שאחרי ההשלכה לבור מכרו אותו האחים הוא קורע את בגדיו וזועק "הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא". גם אל מול יעקב השבור ניסה ראובן לקחת אחריות ולהבטיח את מציאתו של יוסף, אך בפועל ראובן לא מצליח אלא דווקא יהודה אחיו, מי שבהמשך יהיה מיועד למלוכה.
נחלתו של ראובן
ראובן עצמו נאסף אל אבותיו וימי הראשית תמו. בזמן שמשה רבנו מוביל את השבטים אל סף ארץ כנען מבקשים בני שבט ראובן (יחד עם שבט גד) להישאר בעבר הירדן המזרחי עקב ריבוי המקנה והצאן. "וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן". משה מסכים בתנאי שקודם יעזרו לשאר השבטים להילחם ולחלק את הארץ. בתמורה הם מקבלים חלק מעבר הירדן הגובל עם נהר הירדן ונמצא מזרחית לצפון ים המלח, כיום בשטח ממלכת ירדן. ארצו של ראובן מכונה ארץ סיחון וחשבון ומתאפיינת כארץ מקנה וצאן. אחת הערים המפורסמות בנחלת ראובן היא מידבא (כיום מדבא) , שם נמצאה בחפירה ארכאולוגית מפת פסיפס נדירה מהתקופה הביזנטית המתארת את ארץ ישראל מראשית ימי הנצרות. כשאתם מטיילים ברובע היהודי בירושלים חפשו את העתק המפה בתוככי הקארדו המציג את ירושלים שמלפני 1600 שנים. המפה הזו של מידבא מזכירה לנו שנחלת ראובן לא נמצאת כאן בכלל אלא הרחק מעבר לירדן.
מהגולה הביתה
סיפורו של ראובן מתאר מצב מורכב ופרובלמטי למדי. ראובן גדל כבן בכור לשבטי ישראל ועם זאת נדחק החוצה פעמיים: לא קיבל את הבכורה והמלוכה ולא קיבל נחלה בארץ המובטחת אלא דווקא מחוצה לה בעבר הירדן. כשמתעמקים בדברים רואים שהיתה זו קודם כל בחירה אישית של ראובן האב כמו גם בני שבטו. ראובן מזכיר לנו שגנטיקה או ביולוגיה הם לא הדברים המכריעים בעיצוב החיים שלנו, גם אם יש הרבה ציפיות טבעיות.
ואולי זו הסיבה שאיכשהו התגלגל ציון קיברו של ראובן לתוככי ישראל ודווקא באיזור מישור החוף הדרומי הידוע כארץ הפלישתים ההסטורית. רצה שר ההסטוריה לקבל בברכה מחדש את ראובן לתוככי הארץ המובטחת אבל רוב חלקי הארץ כבר ניתנו הם לשבטי ישראל האחרים. ארץ פלשת היא מקום שלא ניתן לנחלה והנה יכול הוא כעת ראובן לבוא חזרה הביתה הרחק מעבר הירדן המזרחי לתוככי ההויה הישראלית, כי ראובן בסופו של דבר הוא אח יקר ובן ראשון לשבטי ישראל, בן לסיפור הישראלי שלנו עד היום.