מקומות של נתינה ברחבי ישראל
ערך הנתינה בשבילי ישראל
הסופר הרוסי לב טולסטוי נהג לומר: "יותר ממה שאנחנו אוהבים אנשים על הטוב אשר עשו לנו, אנו אוהבים אותם על הטוב אשר עשינו להם".
דווקא הנתינה לאחרים מספקת משמעות עמוקה הרבה יותר מהרצון לקבל עבור עצמנו. ערך הנתינה עומד ביסוד החברה וביסוד הטוב שבנפש האדם וגם בנושא זה יש למקומות שונים ברחבי ישראל קשר מעניין לכוחה של נתינה.
נתינה באשקלון
העיר אשקלון יושבת לחופו הדרומי של מישור החוף וזוכה כיום לפיתוח מואץ. בשיטחה ממוקם גן לאומי אשקלון המהווה ריאה ירוקה כמו גם אזור ארכאולוגי מיוחד במינו. בימיה הקדומים של העיר שימשה אשקלון עיר נמל ומסחר ומכאן גם שמה אשקלון על שם השקל והכסף שעבר בה מיד ליד. בעיר המסחר הזו התגלה השער הכנעני הקדום ביותר, עשרות בארות מים ומבנים ציבוריים מהתקופה ההלניסטית והרומית.
מסופר בתלמוד (בבלי, קידושין לא) על גוי אחד בשם דמא בן נתינה שהתגורר בעיר אשקלון והיה מאנשי האצולה. חכמי ישראל יצאו לחפש את אבן הישפה היקרה לצורך החושן של הכהן הגדול ושמעו על דמא בן נתינה שיש אצלו האבן. כשהגיעו לביתו סירב דמא להוציא את האבן למכירה כי זו היתה מתחת לכרית עליה ישן אביו. החכמים ניסו להעלות המחיר עוד ועוד ודמא סירב בתוקף כדי לא להעיר את אביו. רק מאוחר יותר כשהלכו החכמים והתעורר האבא הסכים למכור את האבן היקרה ואף התעקש לקבל את הסכום הראשוני באומרו: "מה מוכר אני לכם את כיבוד אבותי במעות כסף?". על כך זכה דמא שתיוולד בעדרו פרה אדומה, הנדרשת לעבודת בית המקדש, וגם אותה רכשו החכמים בכסף רב.
זהירותו העצומה של דמא בן נתינה בכיבוד הורים מתגלה בסיפור נוסף ביושבו עם נכבדי רומא לבוש בבגד של זהב ואימו שלקתה בנפשה קרעה את ביגדו וירקה בפניו. למרות הבושה הגדולה שתק דמא ולא גער בה כלל. סיפורי המופת של דמא הגוי עוררו השתאות בקרב חז"ל ואף הביאו לפלפולי הלכה רבים בדבר הגבולות הנכונים של קיום מצות כיבוד הורים. מה שמעניין לגלות כאן הוא הקשר המרתק שבין כסף ויצר הממון המזוהה ככח אגואיסטי לבין ערך הנתינה והכבוד כלפי הזולת. אשקלון בסיפור האגדה היא דימוי של עיר הכסף ורדיפת הבצע, המקום שבו כל הזמן חושבים על האפשרות לרכוש, להשיג ולקבל. והנה מופיעה דמות הגיבור שמסמלת את עוצמת הנתינה. דמא בארמית זה גם דמים וכסף, וכאן מדובר על אישיות שיש לה הרבה כסף אך היא בוחרת להיות "בן של נתינה", דמא בן נתינה. מחשבתו של דמא היא איך להשתמש נכון בכח הקבלה ואיך להפוך אותה כחלק מכוח של נתינה ולא במקומה. את ערך הדאגה, ההתחשבות והאכפתיות מסמל דמא האשקלוני בהזכירו לנו שיש תמיד אחרים סביבנו וחשוב לתת ולא רק לקבל.
חיים של נתינה בימת הכינרת
גם מקומות, ולא רק אנשים, יכולים ללמד אותנו על קבלה מול נתינה. הגבול המזרחי של מדינת ישראל מתפרש מצפון לדרום דרך בקעה ארוכה שכידוע נוצרה כחלק מהשבר הסורי-אפריקאי. בצפון נמצא את ימת הכינרת שאת מימי הירדן מזרימה בבקעת הירדן עד לים המלח הנושק לערבה.
קטע ספרותי יפהפה מנסה לענות על השאלה כיצד אותם מימי הירדן מופיעים כמים חיים בכינרת ואילו בהגיעם דרומה הופכים למלוחים ולים של מוות? והרי התשובה לפניכם:
"שני ימים יש בארץ ישראל.
אחד מימיו מתוקים, וחיים בו דגים.
ירק רב מקשט את גדותיו.
עצים רבים פורשים כנפיהם מעליו,
ושולחים את שורשיהם לינוק את מימיו.
הירדן מזרים אל הים הזה מים חיים היורדים מן הגבעות
הציפורים בנו כאן את קיניהם בין ענפי העצים
הכל שמחים על שזכו לשבת במקום זה.
זהו ים כינרת.
אך הירדן ממשיך לזרום דרומה
ונשפך לתוך ים אחר.
שם אין זכר לדגים, וציפורים אינן מצייצות,
ואין שומעים צחוק ילדים.
אין הירק מקשט את חופיו,
וחייה ועוף אין שותים ממימיו.
זהו ים המלח.
מהו הגורם להבדל הגדול בין שני הימים שאינם רחוקים זה מזה?
אין האשם בירדן, הוא מזרים את מימיו לשני הימים.
הנה, זהו מקור ההבדל:
ים כינרת מקבל את מימי הירדן,
אך אינו שומר אותם לעצמו.
הוא מקבל וגם נותן.
תמורת כל טיפה הזורמת לתוכו
הוא מזרים מתוכו טיפה אחרת.
אך ים המלח אינו מחזיר.
הוא סוגר את מימיו בתאווה של קמצן.
הוא אינו מוציא אף טיפה אחת.
ים הכינרת מקבל וגם מחזיר.
ולכן ים חיים הוא.
השני רק מקבל, ולכן קראו לו
ים המוות.
שני ימים יש בארץ ישראל
שני סוגי אנשים יש בעולם".
(מקור לא ידוע)
ים המוות, המקום הנמוך בעולם, הוא מקום חסר נתינה ומהווה ביטוי גם למוסריות ירודה. לפי ספר התנ"ך בתחילה היה האזור פורה ושופע אלא ששם נוסדה עיר החטאים סדום שתושביה התאפיינו באי נתינה מטעמים אידאולוגיים ודגלו במוטו: "שלי שלי ושלך שלי". סופה של עיר זו שתיחרב כי מקום ללא נתינה אינו ראוי לחיים. אך אל דאגה, לפי דברי הנביאים עתיד הים המלוח ליהפך שוב למקום מים חיים ולישוב מלא נתינה ואכפתיות.
נתינה בנתניה
מסיפורי העבר העתיק נחזור אל מציאות חיינו במדינת ישראל. עיר אחת מפורסמת מנציחה בשמה את ערך הנתינה: נתניה, בירת השרון.
נתניה, שנודעה בעבר כעיר היהלומים וכיום היא עיר תיירות וחוף נוסדה בשלהי שנות ה-20 על ידי אגודת בני בנימין. בגלל השתייכותה הפוליטית-אידאולוגית לימין האזרחי ביישוב, נמנעה מהאגודה עזרה מהנהגת היישוב וההסתדרות הציונית, והיא נאלצה להתקיים על בסיס מקורותיה הכספיים בלבד.
כדי להקים את הישוב החדש יצאו עובד בן עמי ואיתמר בן אב"י, ממנהיגי בני בנימין, למסע גיוס כספים בארה"ב ואירופה. שאיפתם היתה לקבל תמיכה כספית מהנדבן היהודי האמריקאי, נתן שטראוס. שטראוס היה איש עסקים אמיד, מבעלי רשת חנויות הכלבו "מייסיס" (Macy's), כיהן בתפקידים ציבוריים ופילנתרופ למטרות ציוניות. שטראוס ביקר כמה פעמים בארץ ישראל אך הביקור המשמעותי מכולם התרחש ב-1912 במהלכו ניצלו חייו. באותה שנה יצאה לדרך אוניית הפאר הטיטאניק ושטראוס העשיר תכנן להפליג בה עם אחיו איזידור. אלא שהביקור בארץ התארך מעבר למצופה ושטראוס נאלץ לוותר על שיט התענוגות אשר לבסוף התגלה כאסון גדול במהלכו נספו אחיו וגיסתו. הטענה הרווחת היא ששטראוס ראה בהצלתו סימן משמיים והחליט להקדיש את חייו והונו ליישוב הארץ. לרגל יום הולדתו השמונים שלחו לו נציגי אגודת בני בנימין מברק ברכה ובקשה לנדבת כסף עבור הקמת הישוב והבטיחו לקרוא ליישוב שיקימו על שמו: "נתניה". שטראוס תרם סכום נכבד להקמת המושבה אשר אכן נקראה על שמו "נתן-יה" והודות לכך הפכה לעיר משגשגת, בירת השרון, שביסודה ובשמה ערך הנתינה.
נתינה היא כח אלוהי שכולנו נקראים ליטול ממנה ולעשות טוב לעולם. בסופו של דבר זה יעשה גם טוב לעצמנו. מי יתן ונדע, כדברי המשורר, למצוא את ההבדל בין לקחת ולקבל ופשוט לתת.. לתת את הנשמה ואת הלב.
